אנו מסיימים את פרק כל הבשר בו עסקנו באחד מאיסורי האכילה הבסיסיים ביותר והמוכרים ביותר לכל אחד, ובו למדנו כיצד הסיקו חז"ל מה כולל האיסור של בשר בחלב לדעות השונות ומה לא מדיוקי המלים והפסוקים העוסקים באיסור זה.
אולם לעתים ולא רחוקות, נפתלות דרכיה של התורה ומה שנראה פשוט לכאורה מעלה שאלות ותהיות בסיסיות שמשום מה נראה כאילו כלל לא העסיקו את חז"ל, מפני שאינם דנים בהן כלל, אך לא רק בתקופות התנאים והאמוראים אלא גם בתקופות הגאונים הראשונים והאחרונים :
כדי ללמוד על גדרי האיסור נזקקו חז"ל לכמה וכמה פסוקים ולימודים שגם הראשונים ( הריטב"א ) הגדירו כאסמכתות בלבד והקב"ה לא כתב בתורה באופן הישיר והפשוט ביותר 'בשר וחלב אסורים עליכם בבישול, באכילה ובהנאה', פעם אחת ברורה ודי, במקום לחזור על 'לא תבשל גדי וכו' 3 פעמים וכן 'לא תאכלו כל תועבה' ועוד. זה גם היה 'חוסך' כמה דפי גמרא מסובכים...( שכיף ללמוד... )
ברור שיש עיקרון וכוונה באופן כתיבה מפותל ומסורבל משהו זה. אך מהו ?
אשמח כמובן לקרוא הסבר ראוי לדרכה זו של התורה.
( אני חש בעוניי שהייתי חייב להעלות את העניין כי הפעם הבאה בה תעסקו בסוגיות אלו תהיה רק בעוד יותר משבע שנים ומי יודע אם נזכה עד אז ללמוד ולהבין.[ אני כבר בן 70 ] )