א.
מַתְנִי' חוּטִין הַחִיצוֹנוֹת שֶׁנִּפְגְּמוּ וְשֶׁנִּגְמְמוּ הַפְּנִימִיִּם שֶׁנֶּעֶקְרוּ .
אבל במשניות כתוב : חִטָּיו הַחִיצוֹנוֹת. בלי ו'.
לרשי פירושו: חוּטִין (החניכיים).
ולרמבם פירשו שני " ויש אומרים חוטיו שיניו".
וכן לרע''ב פירושו שיניים..

ב.
ונראה שהקשר בין חטין לשיניים מקורו למה שבלשונינו מכונים "חיטי פיל" הם שיניו הארוכים הבולטים מפיו.

בתנך אין את ''חיטיו'' אלא במקומו מופיע ''ניבים''. והמקור לכנות כך את חיטי הפיל.
הם חז"ל (ולא מחדשי השפה המודרניים),

והסיבה לכך היא אטימולוגית ומעשית:
נראה שמקור השורש (ח־ט־ט): הנגזרת מהשורש חט"ט. המשמעות המקורית של השורש קשורה בחריצה, חפירה או חקק כמו "לחטט" באדמה או "לַחְטֹב".

ג.
וכיון שהפיל משתמש בשיניו הענקיות כדי לחפור באדמה, לחשוף שורשים ולחרוץ קליפות עצים. השיניים הללו הן כלי חפירה וחריצה ("חטט"), וממנו הכינוי "חטין".

כיום מבחינים בין שיני הלעיסה הרגילות של בעלי החיים (שיניים/ניבים) לבין אותן שיניים ייחודיות ובולטות שמשמשות ככלי עבודה והגנה כמו אצל הפיל, חזיר הבר או ההיפופוטם.