המרחק קובע ולא הכמות.
א.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי יַרְדֵּן יוֹצֵא מִמְּעָרַת פַּמְיָיס ....
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ יַרְדֵּן שֶׁיּוֹרֵד מִדָּן......
....אָמַר רַב כָּהֲנָא זַכְרוּתֵיהּ דְּיַרְדְּנָא מִמְּעָרַת פַּמְיָיס הֵיכָא דְּאָמַר לָא שָׁתֵינָא מַיִם מִמְּעָרַת פַּמְיָיס אִיתְּסַר לֵיהּ בְּכוּלֵּיהּ יַרְדְּנָא...
בכורות דף נה.

הנתונים שלמדנו מכאן
1 - שהירדן יוצא מהבניאס. 2. -זַכְרוּתֵיהּ = שעיקרו של ירדן הוא מהבניאס. 3.-ישנם מספר מקורות לירדן ומ''מ עיקרו מהבניאס

ב.
ודבר זה מציב לנו קושי.
1. אם עיקרו פירושו כמשתמע מרשיושאר המפרשים: ''רוב מימיו'' - הרי הנתונים שלנו היום שונים מכך. [ראה להלן את הפרטים.]

שכן מתוך ממוצע שנתי המים הזורמים בירדן שהם כ-505 מיליון קוב (מלמ"ק) בשנה,
כאשר נחל דן תורם כמחצית מכמות זו (כ-250 מיליון קוב), נחל שניר (חצבני) כרבע (כ-135 מיליון קוב),

ונחל חרמון (בניאס) מעט פחות מרבע (כ-120 מיליון קוב).

2. באם הדן הוא עיקרו רובו - הרי שאין יוצא ממערת פניאס.

ישנם תירוצים מספר דחוקים במעט או בהרבה - ואין צורך בהם.

ג.
שכן הדבר מתפרש יפה לפי פירושו של רבנו גרשום וזל''ש :
"זכרותיה - שמשם ירדן של עיקרו גדל" דגש על גָּדֵל. ולא על גָּדוֹל. - והיינו ממערת פמייס. וזה הקשר לביטוי ''זכרותיה'' החלק המוליד בבע''ח.

נקדים נתון חשוב . במדידת ארכו של נהר מתחילים מנקודת השפיעה \ זרימה הרחוקה ביותר . והיא מכונה מקום הולדתו של הנהר. ואכן הבניאס המרוחק מאריך את הירדן בכשלושה ק''מ ,לעומת מעיינות הדן הקרובים יותר.

ואלו בדיוק דברי ר''ג לעיל "עיקרו גדל" - גדל= צמח= נולד.
ולכן הוא אכן יוצא ממערת בניאס שהיא ראשית מוצאו. ולא שממנו מרבית מימיו.
שכן רוב מימיו אינם ממנו אלא ממעיינות הדן.
וכל הנל - בדרך אפשר.