"ותיפוק ליה משום שמנונית דאיסורא"?

רש"י: "ותיפוק ליה. אף על גב דהוא מקלקל אסור לחתוך משום שמנונית דאיסורא דנבלות שנבלעו בסכין".

למה רש"י היה צריך לפרש שהבעיה מצד איסור נבלה? הרי יש כאן איסור של ע"ז. האם על השמנונית הזו אין דין של תקרובת ע"ז?

ועוד שאלה, אם נשחטה בהמה לע"ז כדין, שחיטה מהודרת של ב' הסימנים שאילו לא היתה הכוונה לע"ז, היה הבשר כשר למהדרין. האם יש לבהמה דין נבלה בגלל שהבהמה נאסרה מצד ע"ז? כלומר, לא מספיק שחיטה טובה במציאות, צריך שהיא תתיר את הבהמה וכאן שלא התירה כי חל על הבהמה איסור ע"ז, אז בעצם הבהמה נתנבלה כי היא אסורה וחל עליה גם דין נבילה (למ"ד איסור חל על איסור).

או דילמא ענין הנבילה הוא מציאותי בלבד. שחטת טוב, אין זו נבלה, עשית שהיה הגרמה וכו', רק אז היא נבלה.