שבוע טוב לכולם.

בסוף הדיון לגבי השאלה "מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא?" מקשים על ר' מאיר שחושש למיעוט שיוצא שלא אכל בשר בחייו כי יש לחשוש לנקב שהיה במקום שחיטה, ומתרצים: "היכא דאפשר אפשר, היכא דלא אפשר לא אפשר". כלומר במקום שיכולים לבדוק אין סומכים על הרוב, אך במקום שאי אפשר לבדוק, כמו שחיטה, גם ר' מאיר מודה שנסמוך על הרב ונאכל. לבסוף הגמרא אומרת "הכא נמי היכא דאפשר אפשר, היכא דלא אפשר לא אפשר".

אני הבנתי שכוונת המשפט היא שגם במקרים ששנינו מקודם כדוגמאות זה רק כאשר אי אפשר לבדוק ולכן סומכים על הרוב, אך כשאפשר לבדוק אין סומכין על הרוב.

אם כן מה ההבדל בין ר' מאיר שחושש למיעוט ובין רבנן?

שאלה קטנה נוספת באותו עמוד: מה הכוונה שאדם בא ומצא את פירותיו "תרומים"? האם הוא ראה לפי משקלם או משהו?