א. לשמעתתא דרב. עי' רש"י. וכוונתו אף דנראה לעיל דחלקו זה מול זה ואיך לא ידע שמואל דעת רב. לזה פי' דאה"נ נמסר בלשון פלוגתא אף דכל אחד אמר את דעתו במקומו ובשעתו.

ב. בדק ברוב עורו. היינו התלמיד בדק, ורב אמר לו דמוח לא מעלה ולא מוריד. ולפ"ז יש לנו הכרעה דאמרי לה לעיל בדעת רב ברוב מוחו טעות. או דהאי אמרי לה אין הכוונה בדעת רב.

ג. המסמסה, ובסמוך מסמסה. כנראה א' מהם ט"ס. ויל"ע איך נכון. או אולי אין ט"ס וה' היא שימוש. ובכל זאת המרכה נאמרה ללא שימוש ו"מסמסה" עם שימוש בדרך קצת מליצית, כאומר איזוהי הבהרה טובה ואיזוהי ההערה הבלתי מוצלחת..

ד. רש"י כ' באותו ענין דהכל בכלל נפסק. כמדו' דקשה לרש"י דהמרכה ומסמסה הם שמות חדשים ומדוע לא נכללו ברשימת שמות הטריפות בדף מג. ודוק.

ה.נתמזמז מוחא דדין. ע' תוס' שהק' מה מביא ראיה ממוח עליון לחוט שדרה. משמע דמאדם לבהמה לא קשיא להו, ובמק"א דנו גם בזה (כמדומה דפליגי בזה תנאי. ולעיל גם הביאו ממרירתו של איוב).