א. רש"י ד"ה איכא דאמרי, מש"כ רש"י דמוקי למתני' באימרי רברבי הוא ע"פ הסוגיא להלן נג.

ב. אין דרוסה אלא ביד לאפוקי רגל דלא. פירש"י אחרונה. כלומר האחוריות הן המכונות רגליים. ובזכרוני שהיה כבר ברש"י חולין שדרכם לקרוא רגליים לאחוריות, ולא מצאתי כעת.

ג. אין דרוסה אלא מדעת. מכמה חילוקים שבסוגיא נראה שהארס אינו הלכלוך שתחת הציפורן כמו שיש שרצו לומר. תינח די"ל שביד יש לכלוך וברגל לא, אבל לא יתכן לחלק בין דעת לשלא מדעת או לומר שמכניס הארס כששולף ולא כשנועץ.

ד. ארי שנכנס וכו' אוקי מילתא אחזקיה. אין זה חזקת כשרות דאינו דרוס, דהא מסק' הגמ' דהוי ספק ורב מכשיר בספק ומטעם דלהלן. אלא הכוונה שזה חוזר למצב של הספק הבסיסי בלי רגליים לדבר לא לכאן ולא לכאן.

ה. תוס' ד"ה כל הדורס. לאו דוקא. אמנם לשון רש"י אין לך אחד בהן שתישמט ציפרנו. ויל"ע.

ו. בדיקה כנגד בני מעיים. עי' להלן נד. דלרש"י כל האיברים הפנימיים נקראים בני מעיים וחייב בדיקה נגד כל חלל הבטן ובא בעיקר לאפוקי מחלל הצוואר והגולגולת.
ומש"כ רש"י שטעם הארס דסופו לנקוב, הכרחו לזה מהא דסלקא דעתיה דר' ביבי בסמוך דשיעור אדמימות כשיעור נקב.

ז. אמר ר' יוסף הא דבני ר' חייא וכו'. מרש"י להלן ד"ה סימנים נראה דגרס כאן ר' זירא.

ח. ונפלה תילחי תילחי. לכ' א" כ כבר חסרה משום הני תילחי בלא ר"ה בדר"י. אמנם זה נחסר כעת לאחר מיתה, ואנו דנים מדר' יהושע דמקום שרופא היה גורר נידון כנטול מחיים.

ט. ר' נחמן אמר בקוץ. יש כאן חידוש עצום לדינא, דקוץ שננעץ ויש בו כדי להגיע לחלל, טריפה מספק אף דלא ראינו שום ריעותא בשום א' מהאיברים הנטרפים בנקיבה.