מאי עסקן בדברים א''ר משרשיא דכתיב לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל תכין בקיץ לחמה אמר איזיל איחזי אי ודאי הוא דלית להו מלכא אזל בתקופת תמוז פרסיה לגלימיה אקינא דשומשמני נפק אתא חד מינייהו אתנח ביה סימנא על אמר להו נפל טולא נפקו ואתו דלייה לגלימיה נפל שמשא נפלו עליה וקטליה אמר שמע מינה לית להו מלכא דאי אית להו הרמנא דמלכא לא ליבעו

האם יש ביאור אחר לקטע זה חוץ מהפשט הפשוט?
ואם לא - מה אפשר ללמוד מהמעשה של רבי שמעון בן חלפתא? אולי אפשר ללמוד ממעשהו את הרצינות שיש לייחס לכל פסוק וכדו'?

ועוד - מה המציאות הטבעית אצל הנמלים? האם יש או אין להם מלכא?