א. רש"י מפרט החידושים שבמשנה, ולא פירש על ניקב קורקבן, משום דבאמת לא נשנה בבהמה כמובן. וגם על נחמרו מעיה לא פירש כלום וצ"ב. ובאמת לא ברור מה דין נחמרו מעיה דבהמה. ועוד צ"ב דאמרי' בגמ' דהוסיפו בעוף רק נשברה עצם הגולגולת. והרי נוסף גם קורקבן ונחמרו מעיה. ולגבי דרסה וכו', נראה דהיינו רסוקת איברים ואין זה ממש הוספה למנותה בנוספים דעוף, ובכל זאת לא הוצרך רש"י לפרש אמאי נשנית, כיון דבבהמה צריך נפילה מגג, וכאן סגי בדרסה בעלמא וכדומה מה שבבהמה כה"ג לא תיעשה רסוקת איברים.

ב. אמר זעירי אין בדיקה לחולדה. בפשטות פליג על רב שמואל ולוי, ובסמוך חוזר בו. ובדוחק יש לומר דלסלקא דעתיה העמידם לא בחולדה.

ג. בגילא דחיטתא. מסתברא דסברתו דהוא אותה רמת בדיקה של מסמר (דמשמע לעיל דעדיפה אלא דיש חשש הטרפה) עם פחות חשש שינקוב מפני רכות הקש של החיטה. (אגב מענין, שיזבי – שימשא, יימר – מיא, אחא – חיטתא).

ד. אווזי דידן. צ"ב אם הן "תמיד" במים כרש"י פשיטא דעופות מיא נינהו.

ה. ולא יהא אלא ניטלה. לאו לריב"ל הקשו שהרי לא הוא המשיב אלא הש"ס קבעי לה בימי רבא.

ו. והא אנן תנן ירוקין פסולין. כך שואל ריב"ל בעל התרנגולת לר"א המכשיר, והרי לנו ת"ח הרואה טריפה לעצמו.

ז. אף אנן נאמר אדומין שלא הוריקו וכו'. לכ' כך היה נראה לו מסברא, דאילו מהדין הקודם קשה להוציא דין זה, שם רק נתבאר דשליקה יכולה לסלק עשן, ומהיכא תיתי דשליקה יכולה לגלות בעיה פנימית שלא יצאה בצורה אחרת.