א. תרתי סניא דיבי. ברש"י בודיל קרשטני קורין לו. לעיל נ: הביא בזה ב' פירושים והסכים לראשון וכאן אכן מביא בקצרה רק את הראשון. (רק שם שינה בלשונו קרשטיא בודיל) ועי"ש תוספת הסבר. ומה שאמרו דשפכי להדדי כשירה, היינו משום דאז הוי כאחד.

ב. גובתא דהוה נפקא. לכ' הכוונה למאי דסבר דאין דרכו בכך הוי יתר וכנטול הבי כסי או ההמסס (שכל אחד מהם נפסל אפילו בניקב וכ"ש בחסר, או דנחשב כניקב במקום נטילתו כמ"ש חלק מהראשונים), ולכן זה מובא בתוך סוגייתינו, אבל אם דרכו בכך לא הוי יתר. וכן נראה בסמוך ברש"י ד"ה והיכא (ושם מיירי לגבי הגובתא שבין הכרס לבית הכוסות, ומה שכ' רש"י שם כאילו נטול א' המעיים כוונתו לכ' א' מחלקי מערכת העיכול, או הכרס או הבי כסי).

ג. לפסקי רש"י. בד"ה והיכא. דקי"ל יתר כנטול ואין זה נסתר מיתרת דריאה דהוי אורחיה (ור"ל וממילא אין זה יתר). ובד"ה וכנגדן, מעיד דבעופות שלנו לא מצינו מעולם שני בני מעיים במובן הפשוט אם לא נדחוק כהפירוש השני.

ד. ר' יהודה ור' ישמעאל. לרש"י דמיירי גבי פיגול, לא ברור מאי ס"ד להשוות, שם הנידון אם ראוי לאכילה וכאן אם מגין (וחסרונו ממית), ולתוס' דהיינו גבי שומר להצטרף לכביצה לטומאת אוכלין צ"ב כוונת החילוק בין מגין לשומר. עי' תוס' ודבריהם לכאורה עדיין צ"ב.