א. ראבר"צ נותן סימן חולק את אצבעותיו, רשב"א נתן סימן קולט ואוכל מהאויר, אחרים נתנו סימן שוכן עם טהורים. לא הוברר היחס בין סימנים אלו לבין סימני המשנה, האם זה בנוסף וצריך את כולן לטהר או את כולן לטמא, או סימן זה לבדו מספיק לטהר או לטמא. ויל"ע.

ב. א"ר פפא הלכך בעינן רוב ארכו ורוב היקיפו. כבר העירו דדרכו של ר' פפא בכך להחמיר ולהצריך ככל הלשונות שלא הוכרע ביניהם.

ג. עתיד לגדל לאחר זמן. לכ' היה נראה דזה המשך לכנפים, אמנם רש"י ותוס' פירשוהו על קרצולים. והדין עמם דבסמוך מייתי עלה דרשא מקרא דקרצולים.

ויש לעיין במה פליגי ת"ק וראבר"י, האם רק משמעות דורשין איכא בינייהו. וייתכן דלת"ק סברא הוא דהקרצולים אינן תנאי בפרט, אלא הם סימן להגדרת המין, ופשיטא דמין כזה דיש לו בבגרותו הרי הוא מין טהור אף בקטנותו, וראבר"י בעי לה קרא. וייתכן עוד דזה היה פשוט דלא ייתכן דאותו מין ישתנה דינו במשך חייו אלא ס"ד דמין זה שאין לו בקטנותו יהא אסור אף בבגרותו, ומזה הוציא ת"ק מסברא וראבר"י מקרא.

ולולא דברי רש"י אולי היה מקום לפרש זחל, כבלשונינו לגלגול הראשון של החגב, וייתכן שזה מצוי בהרבה חגבים דבקטנותם אין להן קרצולים, אבל רש"י הבין דזה מין מסויים.