הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל במים כלל בימים ובנחלים פרט במים חזר וכלל
כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש מים נובעים אף כל מים נובעים מאי רבי חריצין ונעיצין לאיסורא ומאי מיעט בורות שיחין ומערות להתירא
ואימא מה הפרט מפורש מים גדלין על גבי קרקע אף כל מים גדלין על גבי קרקע ומאי רבי אפי' בורות שיחין ומערות לאיסורא ומאי מיעט מיעט כלים
אם כן תאכלו מאי אהני ליה

אם הבנתי נכון, למסקנה לומדים מכלל פרט וכלל או מריבה מיעט וריבה.
ולשניהם, בורות שיחין ומערות, השרץ בהם מותר.
ושבכלים מותר, מהפסוק עצמו 'ואת זה תאכלו מכל אשר במים'.

לכאורה, אם בורות וכו' מותר, קל וחומר בכלים - שאינן על גבי קרקע.
למה לא נלמד הדין בכלים מקל וחומר מדין בורות ומדוע צריך פסוק במיוחד בשבילם?

ואולי, שאם לא היה כותב במפורש שמותר בכלים הייתי אומר כמו ההצעה בגמרא (ואימא מה הפרט מפורש מים גדלין על גבי קרקע אף כל מים גדלין על גבי קרקע ומאי רבי אפי' בורות שיחין ומערות לאיסורא ומאי מיעט מיעט כלים)?

(אגב, אפשר ללמוד ק"ו מכלל פרט וכלל? (כמו הסוגיה בזבחים מט))