כידוע, לא רק השחיטה מתירה לאכול את בשר הבהמה שנשחטה אלא מותה של הבהמה...
לכן אם לאחר שחיטה וקודם שהבהמה מתה חתכו ממנה חתיכה והכשירוה יש להמתין עד מות הבהמה לפני אכילת החתיכה.
עתה, בימינו, כאשר ניתן לבצע ניתוחי מעקפים כדבר של מה בכך, ניתן ליצור גם מעקף חוץ גופי מעורקי הבהמה הראשיים בבית החזה אל עורקי התרדמה (=עורקי הצואר ) בחלקו העליון של הצואר, באמצעות צינורות פלסטיים. עתה ניתן לחסום את עורי התרדמה במהלכם בין שני חיבורי המעקפים ובכך לנתקם. עתה, ניתן להחדיר לקנה הנשימה בחלקו התחתון צינרור ( כמו קוניוטום ) שיאפשר לבהמה לנשום דרכו במקום דרך האף והלוע. עתה ניתן לבצע שחיטה בה ייחתכו הקנה והושט תוך זהירות מלחתוך את העצבים מצידיהם היורדים בצואר לחזה ( עצבים אלו מעצבבים בין השאר את הלב ושרירי הסרעפת וחיתוכם משתק את הנשימה. ניתן לשמרם ע"י בידודם הזהיר תחילה לפני חיתוך השחיטה כפי שעושים כיום בניתוחי צואר שונים ).
עתה, משנשחטה הבהמה בשני סימניה, היא ראויה לאכילה מהרגע שתמות, ברם היא כלל אינה מתה וגם לא תמות בקרוב, שהרי דאגנו הן לשימור תפקוד הנשימה והלב והן לאספקת הדם לראש והבהמה אינה אוכלת כרגע.
עתה, נתפור מחדש את שני צידי קנה הנשימה והושט בזה תיקנו את הבהמה...
תוך זמן קצר היא תוכל לקום על רגליה ולחיות באושר את שארית חייה.
האם מותר מעתה לאוכלה ע"י המתתה גם ללא שחיטה, ומה אם נטרפה בינתיים ?
שאלה כזו דומה עלי לשאלה האם מותר לאכול שור שנולד חי בחיתוך הבטן לפרה שמשחטה בסוף ההריון שניה לאחר שחיטתה, והוא פטור משחיטה מחמת שהותר בשחיטת אמו אפילו אם נטרף בינתיים ( לפחות מדאורייתא, כי יש לשוחטו מדרבנן, וסכין פגומה אינו פוסלת בזה כנראה ).
עוד יש לשאול, מדוע באמת לא יוצרים עדרי בהמות כאלו, הרי הם היו מצריכים רק שחיטה מדרבנן ואזי היו הרבה פחות בעיות כשרות... ?
אשמח לשמוע את דעת המומחים הפוסקים בהלכה בעניינים אלו...