"בעי רב חנניא: הוציא עובר את ידו בעזרה מהו? מגו דהוי מחיצה לגבי קדשים הוי נמי לגבי דהאי, או דלמא לגבי דהאי לאו מחיצה היא, דמחיצת עובר אמו היא. אמר ליה אביי: ותבעי לך קדשים קלים בירושלים? קדשים קלים בירושלים מאי טעמא לא קא מיבעיא לך, דמחיצת עובר אמו הוא, הכא נמי מחיצת עובר אמו הוא".

אם כן לפי אביי שהמחיצה היא האם כמו בבהמת חולין, יוצא הדין שהבהמה כשרה והיד שיצאה פסולה.

מה הדין כאן בקדשים? האם הקרבן פסול?
הרי יש לנו קרבן שמיד בשחיטה, אבר אחד נטרף, ואולי זה נחשב לבעל מום?
מצד שני, אין כאן מום מציאותי אלא מום דיני.