דגים לב"ש משיצודו. לכ' הסברא צריכה ביאור, בשלמא בן ט' חי לר' יוסי הגלילי, היינו משום דס"ל כרבנן דמתני' דניתר בשחיטת אמו, ומעתה הרי הוא כבישרא בדיקולא גם לענין קבלת טומאת אוכלין. אבל טעמייהו דב"ש בדגים לכ' אין לזה מובן, הא הוו חיים ומדוע יטמאו מחיים.

ונראה בהקדם יסוד חשוב, דדגים למרות שא"צ שחיטה כלל, אבל אין לאוכלן בלא צידה, דאסיפתן היא במקום שחיטתן. ולפ"ז סבירי ב"ש דאמנם עד שיצודו אסורין באכילה עדיין משום חיותן ולכן לא מקבלי טומאת אוכלין, אבל משיצודו דשוב אין שום מעכב מלאוכלן, הוו כשחוטין או כבן ט' למ"ד א"צ שחיטה, ומקבליו טומאת אוכלין. ודוק.