א. ככר שחתך עליה בשר אסור לאוכלה. לכאורה ע"כ מדרבנן דאי מעיקר הדין איך שרי לאוכלה ללא חיתוך אי חיישינן שבתוכו יש דם גמור. או דיש חילוק מעיקר הדין בין פירש לבלוע שלא פירש ויל"ע. אבל מהא דמחלק בין עבר מצד לצד או לא, נראה ברור שזה רק מדרבנן. ודוחק לומר דמוהל שאינו דם אי לו כח לעבור. ור' הונא ורבא פליגי על חומרא זו בסמוך.

ב. אמר רב נחמן אמר שמואל אין מניחין כלי וכו'. נראה דצ"ל ואמר, עי' בגליון הש"ס בעמוד ב' על המימרא השלישית של ר' נחמן.

ג. תתאה מטא. ברבינו גרשון הגירסא מטוי. וכך הוא בדרך כלל.

ד. תרי גללי מילחא. ברש"י בין על הבשר ובין בתוך הכלי. לא ברור אי כוונתו גללא חד בבשר וחד בכלי או דיכול ליתן היכן שירצה שמן הבשר יפול לכלי או יאסוף אליו את הדם בבשר וכך יפול לכלי.

ה. לפסקי רש"י. בשם הלכות גדולות דוקא תרי גללי. (בתוס' בעמ' א' כתבו דאין אנו בקיאין ואסור על ידי גללי. ומשמע דלעולם אין ליתן דוגי תחת צלי שלא נמלח).

ו. (קיב:) עופות ועופות. עי' פוסקים (עי' תוד"ה ודגים בשם י"מ) דגם אי קדם עוף אחד לחבירו וגמר פליטת דמו מקודם מ"מ אינו נאסר מחבירו דעד כד שעות עדיין פולט ציר וכל זמן שפולט ציר אינו בולע דם.

ז. קיפה. ברש"י פירמא. ואינו בסימן פירמ"א כזה, דאינו לעז אלא לשון הש"ס כמובא בתוס'.