א. ואין שומר לפחות מכפול. ברש"י פול פחות הרבה מכזית. להלן מבואר דהוא פחות מחצי כזית. ולהלן (קיט. ד"ה ור' יוחנן) כשרצה רש"י לצייר שיהא פחות מכפול כתב דהכזית מתחלק לארבע עצמות, משמע דפול הוא פחות משליש ויותר מרבע.

ב. והבית מאהיל. כולי עלמא מודו שאם יש כזית שלם על העצם הבית טמא, והוא חידוש מיוחד דלא רק דיד מכניס ומוציא טומאה אלא גם נחשב דהבשר בפנים הבית אע"פ שהוא בחוץ. ובהבנת הדברים יש הרבה להעמיק, דבעצם יש לחקור בהא דטהור שנגע בפרי טמא ומקום הנגיעה הוא תמיד רק בחלק מהפרי, מדוע הוא נטמא, האם מפני שמספיק חלק שמחובר לשלם כדי לטמא או מפני שבנגיעתו בחלק הוא נוגע בשלם, וחקירה זו משליכה על הבנת המושג יד להוציא טומאה האם נתחדש רק שהחלק של היד, למרות שאינו אוכל, הוא כחלק של הפרי, או שנתחדש הרבה יותר והיינו שנגיעה ביד היא כנגיעה בכל הפרי כולו, והבן. והשתא אי כהצד השני יותר קל להבין יד לאהל, דהיד שבפנים מחשיבה את כל הבשר בפנים, אבל להצד הראשון יותר קשה להבין, דהא תינח נגיעה סגי לנגוע בחלק כדי להיטמא, אבל אהל לכאורה בעי להאהיל על כל הכזית.

ומכאן יש לדון באמת במאהיל על כזית בשר שחציו בפנים וחציו בחוץ. אי נימא דנטמא, האם זה גם בלי דין יד, והיינו דמעיקר הדין סגי להאהיל על חלק מכזית שלם, או שזה רק מדין יד, דאפשר ליטול את החצי השני על ידי החצי הזה, ולא גרע חצי גופו מיד, (ויתכן נפ"מ למעשה באופן שהבשר רך ואם יתפוס בחציו ינתק מחציו השני). ובכל זה יש להאריך אלא שאין כאן מקומו.

ג. (קיט.) ברש"י ד"ה קשיא סיפא, ור' יוחנן וכו' מתנא קמא, רצה לומר ומתנא קמא מצי לאקשויי רק להצד דשומר (ואולי באמת צריך להגיה ומתנא).

ד. ת"ש ר' אלעזר בן עזריה וכו'. הקושיא רק על רב ורק מקטנית דהיא פחותה מפול.

ה. (קיט:) האי לא מגין אהאי. יל"ע אי החיסרון מצד שבעינן שכל חלק מהשומר יהא שומר על כל האוכל שאנו באין לצרפו לכביצה. או מצד שאין שומר לפחות מכביצה. ולכ' ברור שהצד השני אינו נכון דהא רב אמר דסגי שומר לכפול ולר' יוחנן גם זה לא צריך ולא מסתבר דיחלוק עליהם ר' אושעיא, ומשמע להדיא דזו סוגיא בפני עצמה. ולפי זה צ"ב מש"כ רש"י בסמוך לגבי חיטין בקליפתן דהוי מצי לשנויי בריה שאני, דהא יש לחלק, דבשלמא לעיל גבי יד, גם אם אין יד לפחות מכזית היינו משום דצריך שיהא יד לדבר חשוב, ושפיר י"ל דבריה חשובה כמו כזית, אבל כאן שהחיסרון כאמור דבעינן שהשומר ישמור על כל האוכל המצטרף (וכאן הרי אין בריה מקבלת טומאה כשהיא פחותה מכביצה), מה יועיל שכל חצי הוא בריה. ומה מאד נעמו דברי הש"מ באות ו דבכתה"י ליתא להאי רש"י.

ו. מטהר בשל פול וכו'. פירש"י דס"ד דהשרביטין מגינין כל אחד על הפול והקטנית שלו ולכן בעינן למיפשט בעיא דר' אושעיא. ולכ' קצ"ב דמסתמא לכל גרגיר פול וקטנית יש קליפה דקה פרטית ומדוע השרביט אינו שומר על גבי שומר.

ז. ור' יוחנן אמר אפילו נימא הוי יד. צ"ב האם ר' יוחנן פליג במציאות עם ר"ל וס"ל דמצינן להעלות הבשר על ידי נימא יחידית. ויל"ע.

ח. בנימא שבין הנימין. בפשטות הכוונה שאם יגע הטהור רק בנימא אחת אכן לר"ל לא יטמא, רק כשיגע בכמה נימין יחדיו. ואולי כוונת הגמרא דנימא הניצבת בין כמה נימין ויש אפשרות שהיא תהא חלק מיד, סגי לנגוע גם ביחידית כדי לקבל טומאה, (וקצת משמע כן מהלשון נימא בין הנימין) ויל"ע.

ט. לישנא אחרינא וכו'. לפירוש רש"י העיקר חסר מהספר, דר"ל סבר רק בכמה נימין, ואותבינן מהא מתניתין (לכ' כצ"ל ברש"י ולא מתניתא), ומשנינן כתירוץ קמא דהוי מדין שומר, והשתא מתחיל מה שנתפרש בפנים הכי נמי מסתברא וכו', וזה קצת דוחק.