א. לשטיח כדי אחיזה. ראיתי מפרשים דלשטיח בעינן עור מתוח ללא כפלים ולכן מותח בזמן ההפשט וצריך לאחיזה משא"כ לחמת משאירין העור בכפליו. אמנם מרש"י משמע דלשטיח חותכין לכל אורכו ומפשיטין עד שנעשה עור שטוח, ולחמת משאירין אותו מחובר עגול סביב וזהו הכפל המדובר, וממילא אין אוחזין כל כך.

ובהא דכדי אחיזה לא הוברר במתני' שפיר אם כשיש יותר מכדי אחיזה מופשט שוב טהור כל העור המופשט או דרק העודף על כדי אחיזה טהור. ובגמרא מוכח דכל המופשט טהור, מלבד הטפח הקרוב לבשר דפליגי בו אי נחשב יד.

ב. כל טפח הסמוך קרי כנגד בשר. וזה חידוש דכנגד בשר הוי שומר והסמוך להאי מ"ד דמטמא הוא מדין יד.

ג. צ"ב מהו טפח כפול. ומה זה שכתב רש"י יש טפח ששיעורו כפול.

ד. אבל עור חלים וכו' מתיב ר' ירמיה המפשיט בבהמה. לכ' צ"ב מאי שיאטיה דמפשיט לעור שנקרע. בעור שנקרע ס"ל לר"ל דהחלק שנשאר הוא חזק ועל ידי תפירת הקרע יחזור לקדמותו, וכאן מיירי על מפשיט עור מהבהמה דיותר מכדי אחיזה המופשט כבר לא קשור לעור. ואה"נ דיש לכוון זה בתירוץ דעושה ניפול והיינו כיון דאין דרך להחזירו כדפירש"י אבל מאי ס"ד כלל לדמות. ועוד דהתירוץ מתייחס רק לחלק הזה המופשט דלא יחזור אבל מה שמחובר לבשר עדיין מדמה, ולכן ממשיך ושואל מעור הצוואר, וזה תמוה מה ענין חיבור עור לבשר לחיבור חלק העור זה לזה.

ה. בשומר העשוי לינתק, יל"ע בכוונת אביי בתירוצו ואכמ"ל, ועכ"פ משמע ברש"י דלפי זה לריוחב"נ אף הנוגע בו כנגד הבשר אינו נטמא ומטמא, ודוק.