א. ביצת השרץ עי' רש"י. יש לברר האם הלטאות שבינינו אכן מטילין ביצים, ואם לא, הרי שזו לטאה אחרת. וכן אם החומט הוא מעין חילזון (שבלול) שלנו, האם אכן מטיל ביצים הוא.

ב. המרוקמת. רצה לומר דהביצה מצד עצמה ודאי אין בה טומאת שרץ, כדאי' בברייתא בגמרא, רק מצד האפרוח שבה ולכן בעינן ניקבה.

ג. באדמה שנגד הבשר. יל"ע אם הכוונה לפי הסימטריה של צד הבשר נשער עד היכן יגיע באדמה, או דמיד נפרד גוש אדמה ומתגבל עוד קודם שנעשה בשר. ואגב זו חידה יפה, היכי משכחת לה אדם נוגע באדמה ונטמא וחבירו נוגע באדמה שלידה ולא נטמא למרות שאין שום שינוי (כגון מת תחת זו ולא תחת זו).

ד. הטמאים, עי' רש"י דהיינו שקולין הן, וכמ"ש רש"י לעיל קכב:.

ה. (קכז.) ומאחר דשויתיה לים מקום טומאה וכו'. אע"פ דגם הברייתא בסוף עמ' ב' קאמרה דאו אינו על הארץ וכו' ופירש"י דלעולם נימא דעכבר ים מטמא ושניהם אינם מטמאין בים, הרי שלא אמרינן סברא זו, אפשר דאה"נ וכוונת רבא דהתנא למסקנתו סומךעל סברא זו. או י"ל דשם אכתי לא מרבינן מקרא רק אמרי' דלעולם מסברא לא נמעט עכבר ים ונשתמש בעל הארץ דשניהם אין מטמאין בם אבל הצעת ההוא מדרבנן דקרא כבר מרבי עכבר ים ועל זה קאמר רבא דאחר ריבוי מקרא לא שייך לומר למעט ים ממקום טומאה דאז יאמרו המקראות בעצמן דבר שאינו מתקבל.

ו. הצב למינהו. שייכות סוגיא זו לכאן, משום דלעיל אמרינן מה חולדה מין הגדל על הארץ והכונה רק על הארץ כדפירש"י שם, ולכן מייתי סוגיא זו דבה נתבאר ענין זה.
ומה שאמרו לרבות ערוד הבא מצב ונחש, נראה מלשון נחש כרוך על הצב, דהצב הוא הנקיבה המולידתו, ויל"ע.

ז. יש לך בריות גדלות בים וכו'. צ"ב אי כוונתו לך כלפי הקב"ה, או כדרך לישנא דתנאי לומר יש לך אדם שכך וכך וכדו' ואין הכוונה כלפי מעלה.

ומצינו לו לר' עקיבא דהשתמש בענין זה דבריותבשל ים מתותבביבשה בשיחתו עם פפוס בן יהודה.

ומה שאמר באויר כוונתו לכל הנבראים (לכל הפחות דיבשה) שנמצאות באויר העולם ואינן יכולין לחיות באור.

ח. ביברי דנרש. רש"י פי' שגדלין ביבשה. ותוס' הוסיפו ביאור (או שגרסו כן ברש"י) דנפ"מ להתרות האוכלן משום שרץ יבשה ולא משום שרץ המים.

ט. אין עיבורן שוה. רש"י לא מצינו חבר לאותו רשע, הנחש. היות שנלמד בדיוק בג' חשון יומא דהילולא דר' ישראל מרוז'ין אעתיק אימרתו על פ' השבוע שעבר, דהסט"א מכונה נחש ומכונה סמא"ל, ומביא ממקובלים דרק ח' דנחש הוא אות הטומאה אבל ה' והש' אותיות קדושה השומרות עליו שלא יצא מגדרו וכן א' ל' של ס"מ הוא בקדושה כמו בשאר המלאכים, ודור המבול הגבירו צד הטומאה ח' דנחש ומס דס"מ והיינו מלאה הארץ חמס מפניהם, ועבודת נח היתה לשוב ולהגביר צד הקדושה, ולכן מידות התבבה ש' אמות ארכה נגד הש' דנחש נ' רחבה נגד הנ', ל' קומתה ואמה א' מלמעלה נגד א' ל' דס"מ. ודפח"ח.