א. אין אמונה בגויים. רש"י פירש אין רגילין להאמין. כנראה מפני שאין רגילין הישראל להאמין בגויים שיניחו לתלמוד בלי לצנזרו לכן פירש כך רש"י אבל האמת שאין בהם אמונה בעצם ולא רק שאין רגילין.

ב. ועורות קדשים. והק' התוס' דהיו מפשיטין בעזרה מפני אימורים. והיינו דהיה קשה לתוס' דהעור עצמו נהנה ממנו גם בגבולין וע"כ משום ההפשט שאז מקבלו הוא בירושלים ואהא קשיא להו דע"כ מופשט ומתקבל בעזרה. וקצ"ב מה שכתבו מפני האימורין הלא אפשר לנתח ולהוציא האימורין ועדיין חלק מהבשר דבוק לעור ויוציאוהו לירושלים כדין קדשים קלים ויגמרו הפשטתו ויינתנו שם לכהן. ויל"ע. וגם מה שהביא המסוה"ש מרש"י ב"ק וכעי"ז בפסחים, דמשום דלא נפסל ביוצא, א"כ ליחשב ליה בגבולין דהא לא נפסל גם ביציאה חוץ לירושלים.

ג. הלוקח גז צאנו. היינו במחובר. והטעם לזה פירשו רש"י בדף קלה. בסוף המשנה