ג. הלוקח גז צאנו. היינו במחובר. דבמתנות אי לקח ישראל מכהן את המתנות מחיים ונשחטה כשהמתנות ברשות ישראל הרי זה חייב במתנות, אבל בגז אף אם לקח הצמר בעודו במחובר ובשעת גיזה היה כבר דידיה, פטור אע"פ שבשעת ההתחייבות היה הצמר שלו. והטעם לזה פירשו רש"י בדף קלה. בסוף המשנה דשם הפטור נלמד מצאנך ולא של הגוי וסגי שהצאן של גוי כדי לפטור אף אי הצמר של ישראל. (סוגנן מחדש בעקבות הערת אלמואדיב).

ד. (קלד.) חוץ שיורא. וברש"י שכה"ג לוקח מישראל, היה הלוקח חייב. ולכ' זה צ"ב דהא אם אמר חוץ הרי המתנות של המוכר ואיך נחייב את הלוקח ליתן. ועכ"פ נראה דאין המתנות של הלוקח, אלא דאע"פ שהם של המוכר הישראל, מ"מ כיון דכל היכא דאיתנהו צריכין להינתן לכהן, אין הלוקח רשאי לעכבן ולתיתן למוכר, כיון דהתורה הטילה החיוב על הלוקח או השוחט מטעמו.

ה. על מנת לאו שיורא. הק' תוס' סו"ס אם לא יקיים התנאי ייבטל המקח, ותי' בתי' שני דהוי מתנה עמש"כ בתורה. לכ' ר"ל דס"ל להאי תנא דאף בדבר שבממון תנאו בטל.