סיכום הסוגיא הדנה בפטור של מוקדשין מראשית הגז הוא כך:

התורה מיעטה "ראשית גז צאנך" - ולא של הקדש. ובעיקרון אין צורך במיעוט הזה, כיון שאסור לגזוז בהמות קדשים, אבל צריך אותו למקרים הבאים:
א - מי שמקדיש בהמה לבדק הבית, שאז איסור גזיזתה הוא לא מהתורה אלא רק מדרבנן, הו"א שאם עבר וגזז יתחייב לפדות ולתת, קמ"ל "צאנך ולא של הקדש".
ובלבד שאנו סוברים שקדשי בדק הבית אפשר לפדותם גם בלי העמדה והערכה.
[- הכוונה לבהמות שהוקדשו לבד"ה. אבל חפצים אחרים לא שייך לדבר על העמדה והערכה. רש"י ותוס']
כי אם צריך העמדה והערכה - הרי לא ניתן לפדותם ואין צורך בפסוק "צאנך".
ב - מי שמקדיש בהמה לבדק הבית חוץ מגיזותיה וכחשה, שהקדושה אינה פושטת בכולה, הו"א שיתחייב בראשית הגז, קמ"ל "צאנך ולא של הקדש".
ודוקא בקדשי בדק הבית אין הקדושה פושטת בכולה, אבל בקדשי מזבח - הקדושה פושטת בכולה, אפילו אם הקדיש רק אבר אחד. לדעת ר"מ ור' יהודה דוקא אבר שהנשמה תלויה אז הקדושה פושטת בכולה, לדעת ר' יוסי ור"ש אפילו אברים אחרים.

ורבא חולק על כל זה, וסובר שהמיעוט "צאנך" הוא למיעוטי שותפות, לר' אלעאי, או שותפות גוי, לדעת חכמים, אבל הקדש שפטור מדובר במקדיש את הגיזה עצמה בעודה במחובר, ופטור כיון שמחוסר פדייה.

הרמב"ם נקט לא כרבא, אלא הביא את הפסוק "צאנך" על מוקדשין. ואלו דבריו בפ"י מביכורים ה"ב:
ונוהג בחולין אבל לא במוקדשין. כיצד הרי שהקדיש בהמות לבדק הבית וגזזן, יכול יהיה חייב לפדות וליתן לכהן. או הקדיש בהמה חוץ מגיזתה יכול יהיה חייב בראשית הגז ת"ל צאנך אין אלו צאנו:
לכאורה זו בדיוק סוגייתנו כפי שסיכמתיה לעיל, פרט לכך שהרמב"ם קיצר ולא הזכיר "כחשה", וכן הרמב"ם ניסח "אין אלו צאנו" במקום "צאנך ולא של הקדש". אבל זה רק לכאורה. הרמב"ם קשה ממקומות אחרים:
לגבי העמדה והערכה - הרמב"ם פוסק שגם קדשי מזבח וגם קדשי בדק הבית חייבים בהעמדה והערכה, (פ"ה מערכין וחרמים הי"ב), כך שבמקרה הראשון, שאם גזז - אין צורך במיעוט "צאנך",
[אגב הרמב"ם פוסק כסוגייתנו, שאיסור גיזה ועבודה בקדשי בדק הבית הוא מדרבנן. פ"א ממעילה הי"א].
לגבי פשטה קדושה בכולה - הרמב"ם פוסק שגם קדשי מזבח וגם קדשי בדק הבית אם הקדיש אבר שהנשמה תלויה בו הקדושה מתפשטת בכולו (שם הי"ח), גם שגם במקרה השני שהקדיש חוץ מגיזתה אין צורך בפסוק.

ברמב"ם פרנקל יש כמובן הפניות, אבל אין לי אפשרות לעיין בכל אלו.