שאלה שהתקבלה במענה הקולי של פורטל הדף היומי:

... ור''ע טעם כעיקר מנא ליה
יליף מבשר בחלב לאו טעמא בעלמא הוא ואסור הכא נמי לא שנא
ורבנן מבשר בחלב לא גמרינן דחידוש הוא
ומאי חידוש
אילימא דהאי לחודיה והאי לחודיה שרי ובהדי הדדי אסור - כלאים נמי האי לחודיה והאי לחודיה שרי ובהדדי אסור
אלא דאי תרו ליה כולי יומא בחלבא שרי בשיל ליה בשולי אסור
ור''ע נמי בשר בחלב ודאי חידוש הוא אלא יליף מגיעולי נכרים

הסוגיה מחפשת מקור לטעם כעיקר.
חכמים טוענים שלא ניתן ללמוד מבשר בחלב - בגלל שזה חידוש,
ומה החידוש? דאי תרו ליה כולי יומא בחלבא שרי בשיל ליה בשולי אסור.

אבל - גם בשאר איסורים - טרם למדנו את דין טעם כעיקר - לכאורה אי תרו ליה כולי יומא יהיה אסור, לא?
שהרי מדוע אסור המקרה של "תרו ליה כולי יומא..." - זה הרי לא מדין "כבוש כמבושל", כי אז היה אסור גם בבשר בחלב, אלא כנראה זה מדין "טעם", ואם כך, גם בשאר איסורים טרם למדנו שהטעם אוסר (שהרי זה מה שבאים לחפש).