"רבי יהושע בן קרחה אומר: מצוה לבצוע, שנאמר: (זכריה ח, טז) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם. והלא במקום שיש משפט - אין שלום, ובמקום שיש שלום - אין משפט.
אלא איזהו משפט שיש בו שלום - הוי אומר: זה ביצוע".

התוצאה הרצויה ביותר היא,
כאשר גם נעשה צדק - והנעשק בא על סיפוקו,
וגם הובא שלום בין אדם לחבירו, והמתיחות שבין המתדיינים פסקה.
ולרוב, הדרך הטובה ביותר לכך היא דרך הפשרה.

בפני בית הדין של הרב מרדכי אליהו הובאה תביעה של עובד של אחד המוסדות, שתפקידו לומר קדיש לעילוי נשמת נפטרים שקרוביהם תורמים לאותו מוסד. והוא דורש העלאה במשכורתו עקב עליית יוקר המחיה.
הזמין הרב לדין את מנהל המוסד.
כיון שהגיע, דחה הרב את תורם לסוף היום, על מנת להלאותם, כדי שייתרצו לסיים את הסכסוך.
כיון שנכנסו הרגיש הרב שיש דברים בגו, ואין עיקר הריב על כמה שקלים גרידא. חקר הרב את המנהל לפשר הסירוב, והלה סיפר שאשת אומר הקדיש פגעה בכבוד אשתו.
פסק הרב, מחר תשובו לבית הדין ונשותיכם עמכם!
למחרת כאשר באה לפניו אשת אומר הקדישים, שאל אותה הרב: איך עשית דבר כזה לפגוע בכבוד אשת המנהל? עלייך להתנצל בפניה!
וכך עשתה. כשהגיעה אשת המנהל היא התנצלה בפניה.
רק עתה פנה הרב למנהל ושאל אותו בדבר גובה משכורת אומר הקדיש.
שאל אותו המנהל כמה תוספת הוא דורש. השיבו הלה כך וכך. אמר לו המנהל: זו כל דרישתך? אכפיל לך את התוספת פי שלוש!

זהו "משפט שיש בו שלום". אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם.