"מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים".

לקמן בדף מא. אמרו שזהו רבן יוחנן בן זכאי, ולמה נקרא 'בן זכאי' גרידא?
"תלמיד היושב לפני רבו הוה, ואמר מילתא, ומסתבר להו טעמיה, וקבעוה בשמיה".

כעין זה מצינו לעיל בדף ח.
"אמר ליה רב לרב כהנא: פוק דייניה.
חזייה דהוה קא גאיס . - אמר ליה: אי צייתא - צייתא, ואי לא - מפיקנא לך רב מאונך!".
מעשה זה היה כאשר רב כהנא היה יושב עדיין כתלמיד לפני רב, כמו שאמרו במסכת בבא קמא דף קיז.
"יתיב רב כהנא קמיה דרב".
ושם באותו מעשה מסופר שהורה לו רב לעלות לארץ ישראל שלא יהרגוהו השלטונות.

ואם היו גדולי ישראל כה חריפים בדין, עוד בהיותם תלמידים, לכשהגיעו להוראה על אחת כמה וכמה.