"וישלח את העורב. אמר ר''ל : תשובה ניצחת השיבו עורב לנח. אמר לו : רבך שונאני ואתה שנאתני, רבך שונאני - מן הטהורין שבעה מן הטמאים שנים, ואתה שנאתני - שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים, אם פוגע בי שר חמה או שר צנה לא נמצא עולם חסר בריה אחת, או שמא לאשתי אתה צריך ? אמר לו : רשע, במותר לי נאסר לי, בנאסר לי לא כ''ש ? ומנלן דנאסרו ? דכתיב {בראשית ו-יח} :"ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך" וכתיב {בראשית ח-טז}:"צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך", וא''ר יוחנן : מיכן אמרו שנאסרו בתשמיש המטה. ת''ר : שלשה שמשו בתיבה וכולם לקו, כלב ועורב וחם. כלב נקשר, עורב רק, חם לקה בעורו".
פירש"י :"רק - רוקק זרע מפיו לפיה של נקבה".
מקורו של רש"י במדרש 'תנחומא הנדפס', שבכתה"י שלו על הפסוק מופיע שהעורב זורק או מזריע את זרעו לפי הנקבה. קיים נוסח שונה במקצת למדרש בירושלמי תענית, ואכמ"ל.
ברור שהעורב משמש עם זוגתו ככל שאר בעלי הכנף. האמונה העתיקה שאין זה כך נזכרת כבר אצל בן סירא וכנראה בספרות עתיקה חיצונית, אך אין לה כל בסיס מדעי ולא ברור מקורה (שאלו אל משה רענן ).

לפי המדרש, חם נענש אפוא בכך שצאצאיו כהי עור, הכלב נקשר ( ושני הסברים בזה :א. נקשר ברצועה בשל עזותו. ב. נקשר לנקבה בעת תשמישו ואינו יכול להיפרד ממנה בקלות. ),והעורב זורק את זרעו אל הנקבה ואינו בא עמה במגע ישיר.
א. לא ברור מה כ"כ עונש בכך שצאצאי חם כהי עור כי יש בזה יתרון בארצות החמות.
לא ברור מה העונש לכלב באי יכולתו להיפרד מהנקבה בקלות ולא ברור מה העונש לעורב בזריקת זרעו.
ב. ברם אם הדברים אינם נכונים, יוצא שהעורב הוא חוטא נשכר !.
ג. אם המדרש פשוט אינו נכון, האם לא ראוי היה למוחקו ממקורותינו כטעות, ולא ללמוד אותו כחלק מהתורה שהיא אמת ?
ד. ניחא מדרש שאין ממנו נפ"מ להלכה, האם כך יש גם לנהוג לגבי מקורות הלכה אם יתברר שבטעות יסודם ?( ואפשר להביא לא מעט מקורות כאלו ).