"תניא: בערב הפסח תלאוהו לישו הנוצרי, והכרוז יוצא לפניו ארבעים יום: ישו הנוצרי יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל, כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד עליו. ולא מצאו לו זכות ותלאוהו בערב הפסח.
אמר עולא: ותסברא, ישו הנוצרי בר הפוכי זכות הוא? מסית הוא, ורחמנא אמר לא תחמל ולא תכסה עליו!
אלא שאני ישו דקרוב למלכות הוה".

צריך להבין, מה בכך שקרוב למלכות היה, וכי משוא פנים יש בדבר?

על כך מרמז רש"י בהמשך, בד"ה יהרג נקי
"ותשובה בעלמא היא מפני האומות שקרוב למלכות היה והיו צריכים להשיב על כל ראיות של הבל שלהם".
כלומר, שלצורך טובת המסית אין מהפכין,
ולא היפכו אלא מפני פחדם מהאומות, שלא יאמרו שבלא דין אמת הרגוהו.

וכמדומה, שרוח הקודש נצנצה בהם, ולא רק למלכות של אותו הדור חששו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו תלמידי אותו נוצרי לכלותינו, ומעלילים ומונים את ישראל כאילו הרגוהו שלא כדין.
וטרחו להפך בזכותו, לפנים משורת הדין, שלא להניח שום פתחון פה, שאף על פי כן לא נמצאה בו לחלוחית של זכות.