"ותנא מאי טעמא אקדמיה לכתונת? - משום דאקדמיה קרא.
- וקרא מאי טעמא אקדמיה? - משום דמכסיא כולה גופיה עדיפא ליה".

מפשטות הגמרא עולה שהכתונת מכסה את כל הגוף. אמנם הראש אינו בכלל 'הגוף', אך כפות הרגליים הן בכלל.
ונפקא מינה למעשה לבגדי הכהונה הנעשים היום לעשרות כהנים.

וכך פירש רש"י על הגמרא במסכת פסחים דף סה:
"תניא: (ויקרא ו) מדו בד, מדו - כמדתו, שלא יחסר ולא יותיר".
ופירש"י: "כמדתו - שוה לארץ".

אולם הרמב"ם כתב בהלכות כלי המקדש ח הלכה יז
"אורך הכתונת עד למעלה מן העקב".
'למעלה מן העקב' פירושו הקרסול, כמשמע ברמב"ם הלכות ביאת המקדש ח, יג
"והפיקה היא העצם העגול שלמעלה מן העקב מצד פנים".

הרמב"ם לשיטתו שבגדים ארוכים מידי יש בהם משום גסות רוח, בהלכות דעות פרק ה הלכה ט
"ולא יהיו בגדיו סחובין על הארץ כמו בגדי גסי הרוח, אלא עד עקבו".

אולם במסכת בבא בתרא דף נז:
"חלוק של ת"ח כיצד? כל שאין בשרו נראה מתחתיו".
ופירש רשב"ם:
"כל שאין בשרו נראה מתחתיו - שיהא ארוך עד פיסת רגלו שלא יראה כשילך יחף".
משמע שבת"ח דרך כבוד שיכסה רגליו ואינו גסות רוח.

ובמסכת בבא בתרא דף צח.
"א"ר יהודה אמר רב: כל המתגאה בטלית של ת"ח ואינו ת"ח - אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה".
ופירש רשב"ם: "כל המתגאה בטלית של תלמידי חכמים - דעביד כדאמרן בחזקת הבתים (לעיל דף נז טלית של תלמידי חכמים כיצד כל שאין חלוקו נראה מתחתיו טפח וצניעותא יתירתא הוא וגסות הוא למי שאינו תלמיד חכם".
לדעת רשב"ם רק המסתיר כפות רגליו מתוך התחזות לתלמיד חכם, יש בו משום גסות רוח.

ראיות נוספות לדעת רש"י ורשב"ם:
א) בירושלמי סוכה פרק ה ה"ד, וסנהדרין פרק ב ה"ד
"אמרו עליו על בית שאול שלא נראה מהם לא עקב ולא גודל מימיהם".
משמע כרשב"ם שבאנשים מכובדים הסתרת כף הרגל היא כבוד ולא גסות רוח. ודוחק לחלק דמלך שאני, דמאן מלכי רבנן, וגם כהנים בעו 'לכבוד ולתפארת'.
ב) במסכת שבת דף קנב.
"אמר ליה ההוא גוזאה לרבי יהושע בן קרחה... חזייה דלא סיים מסאניה...".
משמע שלא היה ניכר מיד שהוא יחף, הרי שאורך בגדו היה מכסה עקיביו.
ג) במסכת חגיגה דף יג:
"כתוב אחד אומר (ישעיהו ו) שש כנפים שש כנפים לאחד וכתוב אחד אומר (יחזקאל א) וארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם! - לא קשיא: כאן - בזמן שבית המקדש קיים, כאן - בזמן שאין בית המקדש קיים, כביכול שנתמעטו כנפי החיות.
הי מינייהו אימעוט? אמר רב חננאל אמר רב: אותן שאומרות שירה בהן. כתיב הכא (ישעיהו ו) ובשתים יעופף וקרא זה אל זה ואמר וכתיב (משלי כ"ג) התעיף עיניך בו ואיננו. ורבנן אמרי: אותן שמכסות בהן רגליהם, שנאמר (יחזקאל א) יחזקאל א, ז וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה {וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל} ואי לאו דאימעוט - מנא הוה ידע? - דלמא דאיגלאי וחזיא ליה. דאי לא תימא הכי - ודמות פניהם פני אדם הכי נמי דאימעוט? אלא - דאיגלאי וחזיא ליה, הכא נמי - דאיגלאי וחזיא ליה. - הכי השתא! בשלמא אפיה - אורח ארעא לגלויי קמיה רביה, כרעיה - לאו אורח ארעא לגלויי קמיה רביה".
בהכרח הכסוי כאן כולל את כף הרגל, שאם לא כן גם אם הכנפיים קיימות ניתן לראות שכף רגלם כשל עגל.
והרמב"ם יתרץ שהראייה מהפסוק וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה הוא מהברך, וכאמרם בבראשית רבה (וילנא) פרשה סה, כא: "אין להם קפיצים", ובמדרש תהלים מזמור א, ב "שאין להם קפיצת רגל".