"חנק חמור, שכן ניתן למכה אביו ואמו. ומאי חומרא - שכן הוקש כבודן לכבוד המקום".

העניין עצמו צריך ביאור, למה הוקש כבודן לכבוד המקום. למה כבודם חמור כל כך.
למה מקלל או מכה אביו ואימו במיתה, כאשר בכל אדם אחר, אפילו מקלל או מכה את רבו המובהק, אינו אלא בלאו. למרות שאמרו במסכת בבא מציעא ב משנה יא
"אבדת אביו ואבדת רבו של רבו קודמת, שאביו הביאו לעולם הזה, ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא".
וכן אבילות י"ב חודש אינה אלא על אביו ואמו.

אלא שביארו במסכת קידושין דף ל:
"שלשה שותפין הן באדם: הקדוש ברוך הוא, ואביו, ואמו, בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקדוש ברוך הוא: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני".
כלומר שסיבת כבוד אביו ואמו, והשוואתה לכבוד המקום, היא משום ששלושתם הם אלו שעשו מעשה והביאו ליצירתו.

---

עוד אמרו
"ומאי חומרא - שכן מחללת את אביה".
פירש רש"י בדף מט:
"כדקאמרינן לקמן (נב, א) - שאם היו נוהגין בו קדש נוהגין בו חול, אומר: ארור שזו ילד, ארור שזו גידל".
ופירש בספר תורת חיים על הדף:
"דכיון דמחללת את אביה הויא רעה לשמים ולבריות".

וקצת קשה, שאמרו בעמוד ב':
"זינתה מאביה - בסקילה, רבי שמעון אומר: בשריפה".
לרבי שמעון דינה בשריפה, שהיא המיתה החמורה. וטעם חומרת מיתתה בשריפה, כנ"ל שכן מחללת את אביה.
אולם זו שזינתה מאביה, וכי היא זו שמחללת את אביה? הרי אביה עצמו כבר חילל את כבודו! שהרי לא מדובר רק כאשר האב אנוס.