"אמר רב יוסף: הלכתא למשיחא?".

התוספות כאן ובזבחים דף מה. הקשו מכמה מקומות בש"ס בהם פסקו הלכות הנוגעות לימות המשיח. ותירצו:
"והר"ר חיים פירש דלא פריך אלא היכא דאיכא תרתי שהוא למשיחא וגם עושה איסורא, כיון דליכא נפקותא אלא על ידי איסור אין לפסוק הלכה למשיחא".

ומה בכך שמדובר בדבר שעושה בו איסור?
הערוך לנר מפנה לתוספות במסכת יומא דף יג. שמבאר יותר:
"ורבינו חיים כהן זצ"ל תירץ דלא פריך הכי אלא היכא דאיכא תרתי הילכתא למשיחא ועבירה, כגון ההיא דפרק ב"ש דאיירי בפיגול ובפרק ד' מיתות גבי בת כהן שזינתה. וכיון דאיכא תרתי מילתא דלא שכיחא היא ולא הוי ליה למיפסק הילכתא במילתא דלא שכיחא כלל".
כלומר שעשיית איסור אינה שכיחה.

ואין הכוונה שבזמן הזה עשיית איסור אינה שכיחה, אילו היה כן לא היה מקום לכל האיסורים דרבנן, שהרי אמרו בהרבה מקומות: "מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן".

אלא הפירוש, שפרק יא בישעיהו פותח בעניין וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי.
ועל תקופה זו של ימות המשיח נאמר בפסוק ט:
לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי.
כלומר שלא יעשו עבירות.