רש"י: "אין מוקצה אסור אלא עד שיעבדו בו שום דבר שיעשו בו שום עבודה לצורך כומרי עבודת כוכבים אבל משיעבדו בו שום עבודה לא מיתסר דתו לא מקרבי ליה".

כלומר, המוקצה שהיה אסור, ברגע שהוחלט שלא להקריבו לע"ז, הוא כבר לא אסור.

נשאלת השאלה הפשוטה, למה אין כאן דיחוי?

ועוד שאלה, ראיתי הסבר מדוע בהמה שעובדים אותה, לא נאסרת באכילה, כי ניתן לאסור רק מעשי ידי אדם ולא מעשי ידי הקב"ה. לכן אם משתחווים לשמש או להר וכדומה, זה לא נאסר וכן בהמה.
אם כך, מדוע עץ אשרה נאסר? מי לא עסקינן גם בעץ שגדל פרא בלי שאדם מסוים גידלו?