ד.
עקימת שפתיים – לריו"ח אליבא דרבנן בדרך כלל הוי מעשה. (ויל"ע היכן הנפ"מ למעשה).
מלבד מגדף דעיקרו בלב ועדים זוממין דעיקרן בראייה. (וצ"ע ממסית ומדיח שהביא רש"י).

האוכל חלב שור וכשב ועז בהתראה אחת – לרי"ש חייב שלושה מלקויות ולחכמים אחת.
האוכלן בשוגג בהעלם אחד – לכו"ע חייב רק חטאת אחת.
לאו שבכללות - בעלמא אין לוקין טפי מחדא, ורק גבי חלב פליגי בקראי.
חלב חיה ועוף – לא נאסר.

אמורין – נתפרשו בשור כשב ועז.
נסכי שור - מרובים מכשב ועז. אליה – רק בכבש. קרבן עבודת כוכבים - שעיר ליחיד ופר לציבור.
פסח – רק מכשבים ועיזים ולא מבקר.
קרבנות – אין באים מחיה ועוף (חוץ מתורים ובני יונה).
דבר הלמד מעניינו – נדרש לכו"ע כגון לאו מלאו. לאו מכרת מחלוקת רי"ש וחכמים.
אליה דחולין – מותרת (אע"פ דלגבי קרבן נקרא חלב).

אכל שני כזיתי חלב בשתי העלמות – חייב שתי חטאות.
בהעלם אחד – חייב אחת, אפי' כזית מחלב כליות וכזית מחלב שעל הדקין.
אכלן בשני תמחויין (כגון צלי ומבושל) - לר' יהושע חייב שתים.
חלב בעלי מומין – חייב אע"פ דאין ראוי ליקרב.
אכל חלב נבילה – חייב שתי חטאות, משום נבילה ומשום חלב.
אכל חלב נותר – חייב שתי חטאות משום נותר ומשום חלב ואשם מעילות.
אכל חלב מוקדשין בשוגג – חייב חטאת חלב ואשם מעילות.
אכלו במזיד – לת"ק לוקה שתים (חלב וזרות), ולר"י לוקה ג' גם משום חלב מוקדשין.