"כרת דיוה''כ לרבי כיון דבכל שעתא ושעתא מכפר היכי משכחת לה? ומאי קושיא דילמא דעבד עבידתא כולי ליליא ובהדי עמוד השחר מית דלא הוה יממא דלכפר ליה. תינח כרת דליליא, כרת דיממא היכי משכחת לה? ומאי קושיא, דילמא בהדי דקאכל נהמא חנקתיה אומצא ומית דלא הוה ליה שהות ביממא דלכפר ליה. אי נמי דעבד עבידתיה סמוך לשקיעת החמה. אי נמי בהדי דעביד עבידתיה פסקיה מרא לשקיה ומית דלא הוה ליה שהות ביממא דלכפר ליה"

קשיא לי, למה לא תירצה הגמרא כגון שהדליק אור בשבת וממשיך ליהנות ממעשה העבירה בו ביום. דהסברא נותנת דגם לפי רבי שיוה"כ מכפר אפילו בלי תשובה, זה רק באופן שעובר העבירה חדל ממנה. שהרי הגמרא מחפשת שיהיה שהות ביום לאחר העבירה. ולמה צריך שהות ביום לאחר העבירה? נגיד שבד בבד עם מעשה העבירה באה הכפרה ביחד. חזינן שאף לרבי לא יתכן שבשעת העבירה יתכפר לו. וממילא ניתן שפיר לומר שאם העבריין נהנה ממעשה העבירה, גם רבי יודה שלא מתכפר לו דנחשב שעדיין אדוק בעבירה ולא סיים אותה.