הקשו התוס' בד"ה להצילו וכן הקשה בחיד' הר''ן [שאינו מהר''ן], וביד רמה, שממה נפשך, ישנה סתירה במשנה לגבי פירוש המילה "שמצילין":
דאם נפרש שמצילין את הנרדף בנפשו של רודף, קשה הרודף אחר בהמה, ואם נפרש מצילין הרודף מן העבירה קשה הרודף אחר הנערה ניתן להצילה בנפשו.

ונשארו הראשונים ז"ל בשאלה.

אבל לא זכיתי להבין מדוע לא תירצו כדלהלן:

ואלו הנרדפין שמצילין אותן מן הפגם [במובן רחב של פגם מיתה או כל עבירה אחרת הנעשית בגוף הנאנס], כלומר, מצילים את הנרדפים ממעשה הפלישה על הגבול מציאות הקיום שלהם שזה נקרא מעשה עבירה, [כשחומרת העבירה היא מודד של הפגם]. בנפשן של רודפם, הרודף אחר חברו להרגו, כלומר לא רק פגם של מיתה, אלא גם פגם עבירה של זכר, וגם נערה שהוא פגם פחות, [וכולל כל חייבי כריתות], אבל, הרודף אחר הבהמה, המחלל את השבת ועע''ז, אין מצילין אותן מן העבירה שהיא ה"פגם גבוה" שמתרחש בתוכם, שהיא פלישה מגבול הרודף לגבול הנרדף [פגם גבוה] שבתוך עצמו. כלומר שה"נרדף" הוא ה"פגם גבוה" שבתוך הרודף העובר את העבירה.

ולפ"ז המשנה נכתבה בדרך של "לא זו אף זו", כלומר ואלו הנרדפים שמצילין אותם, לא רק פגם של מיתה ברודף אחר חברו להרגו, אלא גם פגם וקלון של זכר, וגם נערה שהוא פגם פחות, [וכולל כל חייבי כריתות], אבל לא ניתן להציל נרדף, כלומר, פגם גבוה שבאיסור עריות ברודף אחר הבהמה, וגם לא פגם גבוה של הרודף לחלל שבת שהוא מעיקרי הדת [ויותר חמור מעריות], [ולאפוקי דראבר''ש], וגם לא פגם גבוה של עבודה זרה, שהוא פגם גבוה יותר חמור משבת, [ולאפוקי דר''ש וראבר''ש].

והראייה לביאור זה מהגמ' לקמן בדף עד' א' בק"ו דרשב"י בחיוב להציל פגם גבוה מק"ו מהצלת פגם הדיוט.