א. שחור כחרת. מהסוגיא רואים שהתרגום המילולי של חרת, אינו דיו, שהרי טרחו לפרש שהכוונה לחרת של דיו ולא לחרת המומס במים. ולא הוברר לי תרגומו המדויק. אולי הכוונה לפיח.

ואגב ראה בתוס' בשם ר"ת שמכאן ראיה שדיו הוא בפיח ולא בעפצים. ידוע שר"ת רצה לפסול משום כך את כל ספרי התורה של ארצות ספרד, והדבר עורר כמובן פולמוס גדול בין חכמי דורו והבאים אחריהם. ואין כאן מקומו.

ב. כקיר כדיו וכענב. לכאורה מה שאמר שזה הכוונה עמוק מכאן הכוונה רק לקיר ולענב, שהרי דיו הוא המודל של המשנה. אגב, נראה קצת זר שענב שחור זה עמוק מדיו ואילו זפת ועורב בהיר יותר.

ג. וכמימי אדמה. מענין שכל תנא נקט מקום שיש בו ב' אותיות משמו, כרם – מאיר. יהודה – יודפת, יוסי – סכני. שמעון – גינוסר.

ובאותו ענין צ"ב מה משנה לגוון הנכון אם מערב ביד או בכלי.

ד. (כ): חכמתא דרבי חנינא גרמה לי. צ"ב הרי הבעיה היא אמיתית שרבי יוחנן טעה ואינו מבין בזה, ומה לו להלין על חכמת ר"ח. יתכן שריו"ח בתחילת דרכו בא לעשות שימוש אצל ר"ח, ואילו היה מצליח מעט היה ממשיך להתנסות עד רכישת חכמה זו, אבל מכיון שרבו היה מומחה כה גדול, והוא טעה בכל נסיונותיו הראשונים לכן הזניח מקצוע זה.

אגב. אם ר' חנינא הזה הוא ר' חנינא בר חמא, הרי באמת מצינו שרבי הוריש לו את ראשות הישיבה והוא סירב מפני שר' אפס גדול ממנו מעט, ואין לך ענווה גדולה מזו.

ה. יתיב רב עובדיה קמיה. בזכרוני שאחד מגדולי ישראל העיר שבכל מקום שיש יתיב קמיה, אותו יושב משתתף בהמשך הסיפור, וכמו רבי אמי בסיפור הקודם, וכאן אין שום התייחסות לנוכחותו של רב עובדיה. והשיב שמצינו במקום אחר שר"ע מוכר סדקית היה, וזה היה ידוע בזמן הגמרא, ועפ"ז יובן, שרבא ביקש לשלוח למלכה איזו תשורה, ורכש מסרק כינים מר"ע שבדיוק נזדמן שישב לפניו באותה שעה, וזו היתה ההשגחה הפרטית במקרה זה, שנזדמן לשם ר"ע כדי שרבא ישלח מסרק זה.

ו. אימיה דיצחק ברי. קצת פלא מדוע התבטא כך והלא אשתו היתה. ואפשר שמקפיד היה לא לקרוא לאשתו אשתו כר' יוסי במס' שבת, ויל"פ.