א. גדר מצמצם המבואר במשנה עו' ב' הוא פעולה מתמשכת בניזק המונעת ממנו אפשרות לצאת מדבר הריגה שהורג אותו, שהיה בו מקודם. מים ואש הם גופים שבאופן מוחלט אין אדם יכול להתקיים בהם, וזה חידשה המשנה שמכיון שחיי הניזק תלויים באפשרות יציאתו מהמים והאש, יש כאן מעשה רציחה אם מונע את חזרתו לחיים ע''י ביטול יציאתו מהמים והאש.

ב. בציור של המשנה לא כל הצמצום הוא בידיים כי כובש אותו עד שאינו יכול לעלות, ולא עד שמת, ואז עוזב אותו אפ' שהוא עדיין חי. ומדברי רבא מוכח שגם בכפתו במים או באור מתייחס כל הצמצום אליו וחייב, ועוד חידוש בדברי רבא, שדחפו לחמה וצינה ואינו יכול לצאת משם הוא רוצח בידיים. אבל כבשו בחמה וצינה פשיטא דחייב דהיינו מים ואור. ולכן רבא נקט דוקא כפתו בחמה ולא כבשו בחמה.

ג. חידוש שלישי מחדש רבא שגם בחמה ובצינה שבעצם אדם יכול לחיות במשך זמן גדול בחמה ובצינה, ואפילו שבזמן ארוך אינו יכול לחיות שם, והיה מקום לומר שמכיון שאדם אינו צריך לברוח מיד אם נמצא בחמה ובצינה כדי לחיות, כפתו בחמה וצינה פטור, קמ''ל שמכיון שהכפיתה מונעת ממנו לברוח מדבר הריגה מזומן שבחום של עכשיו בכחו להרוג, והחום כבר פועל עליו עכשיו חייב.

ד. כבשו ברעב חייב בגלל הרגע האחרון, כפתו ברעב פטור, ואפשר מתרי טעמי. א. ההורג אינו בעולם כי רעב הוא רק העדר אוכל ולא דבר הריגה חיובי. ב. נחשב ההורג בעולם אך אין כולו בעולם, ורק מתחיל רעב ואם כל ההורג עדיין אינו בעולם פטור. וטעם הפטור שאין כאן דבר הריגה קיים, אין חיי הנרצח מוגדרים כתלויים בביטול הכפיתה. ולהרמב''ם שפסק דרבא מודה בביתא דשישא מוכח שלמד כצד א'. ומהתוס' משמע שלמדו פטור דרעב כצד ב' שאין כל המזיק בעולם, דע' בד''ה כפה שמבואר שרעב נקרא שיש כבר מזיק קיים שצריך להתחזק, ובד''ה כפתו כתבו שגדר כפתו בחמה הוא דווקא בחמה שיש בה כדי להמית.

ה. לסיכום כל חילוקי הדינים הנ''ל אינם יכולים להיות מכח פטור גרמא או פטור דשיעור מיתה, שאין שום הבדל בין כפתו בחמה או בסוף חמה, או ברעב וכו', לעניין גרמא ולעניין שיעור מיתה, אלא ע''כ שכל הגדר דמצמצם הוא פעולת מניעה בניזק לצאת מהדבר הריגה שבו הוא נמצא. וכל פעם שיש פעולה בניזק יש כאן חיוב מדין מצמצם. וזהו גדר מצמצם כל שהוא פעולה בניזק היות ויציאת הניזק מהמזיק היא הדבר המאפשר לניזק לחיות עכשיו. אבל אם חיי הניזק אינם תלויים בזה שהוא מסתלק מהמזיק מיד אין כאן חיוב מצמצם.

ו. נ''מ לזה,
א. פשוט שאם מנע מהמזיק לעזוב את הניזק כגון אדם כפות במים, והמים בורחים ממנו, וצמצם את המים עליו, פטור, כי אין כאן מניעת יכולת הניזק לצאת מהמזיק.
ב. דעת הרא''ש וכן נפסק בטשו''ע ס' שפג' שחייבים שדווקא על פעולה בניזק כגון כפתו בחמה ולא אם סגר עליו דלת, ומת בחמה.
ג. יל''ע באדם או כלים שמתגלגלים מחמה לצל, ומצמצם אותם בחמה, אם פטור גם לרבינא, כי אין תכונה באדם ובכלים לצאת מהמזיק, ולכן מניעת יציאת הכלים מהחמה אינו מעשה נזק על האדם והכלים.
ד. לכן בביתא דשישא מצטרפות שני הפעולות של אותו אדם לחיוב מצמצם, כי יש כאן פעולה הדרגתית של צמצום בניזק, מכניס אותו לבית, ומנתק אותו מהאויר, וממהר התחלת ניתוק זה ע"י הנר, או מחזק ניתוק זה ע"י עשן, והטעם שמצטרף כי לגבי פעולה נגד הניזק, אפשר למנוע בהדרגה את יציאתו מהמזיק בו הוא נמצא. ולכן בשני בני אדם פטורים דאין כאן מעשה צמצום כלל.