א. מאמו אמו נפקא, אמנם לעיל אמר לידה לידה מבכור, אלא דכבר אמר שם דמעדיפים הלימוד מבכור משום אמו בצירוף עוד טעמי.

ב. הרי זו יולדת בזוב. פירש"י כלומר זבה היא. רצה לומר שהרי לת"ק אינה יולדת כלל לשום ענין, וכל כוונתו אינה אלא דזבה היא אע"פ שלכאורה היא יולדת.

ועצם הסברא דרבנן לכ' צ"ב דסו"ס הוי דמה לא מחמת עצמה אלא מחמת הולד, ומאי איכפת לן שהוציאוהו דרך דופן, הא הקישוי היה משום דעמד להיוולד וזה הביא את הדם. ושמעתי לתלות בשני הלימודים לעיל לו: דלפי הלימוד השני כנדתה ולא כזיבתה שפיר הוי מיעוטא בפרשת יולדת דוקא, ומצרכי לה התם לב' הקראי. ויל"ע.

ג. אמר רבינא. הוא רבינא הקדמון דהא רב יוסף מתקיף לה בסמוך. ולכאורה צ"ב גדול מאי ס"ד לבאר הפלוגתא השניה ממש כפלוגתא ראשונה.

ד. (מא:) במקור מקומו טמא. כאן משמע מרש"י כפשוטו דהמקור הוא מקום טמא והדם נטמא משום שנוגע בו. ורק הטיפה טמאה ומטמאה במגע. וקצ"ב דאם הטיפה עצמה טמאה משום מגעה במקור הרי היא רק ולד הטומאה ואינה מטמאה אדם, ומטמאה במגע רק אוכלין ומשקין. אמנם לעיל טז. משמע מרש"י דהכוונה דהמקור הוא מקום שדינו שכל דם שיוצא ממנו טמא בטומאת דם הנדה שנתפרש בתורה שהוא אב.

ונראה שכאן נטה רש"י מפירושו לעיל למרות הקשיים שיש בזה, משום דבסמוך מדמה למקור שנופל לארץ דהאשה טמאה טומאת ערב משום נגיעתה במקור. וכן להלן שני טיפי דמים שמטמאין את האשה טומאת ערב משום נגיעתה בטיפין שנגעו במקור. ועדיין יל"ע.

ועוד צ"ב ברש"י שפירש מיד בתחילה דהיינו שהדם טמא ולא האשה, והרי מיד בסמוך הוא פלוגתא דר"ל וריו"ח. וצ"ב מה ראה לפרש כריו"ח.

ה. מקור שנעקר. המציין לא ציין עליו בעין משפט ונראה שהרמב"ם השמיט דין זה. ואפשר דאין מציאות כזו ידועה בזמנינו, ומ"מ כמדומה דאין דרך הרמב"ם להשמיט הלכה מטעם כזה. ויל"ע.

ו. גלוי הוא אצל שרץ. הסברא לא נתפרשה מדוע באמת נחשב גלוי. וכי מה שנגלה אצל תינוקת סגי, או דאם אצלה נגלה בקביעות ע"כ גם אצל בוגרת מתגלה לפעמים.

ז. אם לענין נוגע בשכבת זרע. עי רש"י וכוונתו בחלק הראשון להקדים עוד לפני הברייתא, דעליו פשיטא דהוי יוצא ממנו ש"ז, ומה יעלה על הדעת שמשום שיצא דרך ביאה עדיף. והברייתא מתחילה לדבר ממנה שאם ס"ד לטמאה באופן של נגיעה בחוץ הרי אמור. ודוק.

ח. והא אמר רבא משמשת כל שלשה ימים וכו'. אין זו קושיא בהבנת הדברים, דאדרבא יש דין אחד של משמשת, וזו נטהרת בערב אחר טבילה, ויש דין שני של פולטת ורבא מטמא ג' ימים מדין פולטת, לא מדין משמשת כלל. אלא כוונת הגמרא דכיון דאמר רבא דברור לן דכל ג' ימים פולטת אף אם אין אנו רואים זאת, א"כ למעשה אין נפ"מ מדינו של ר"ש, דג' ימים ראשונים תמיד נאמר שפלטה לחוץ ואין אופן שתהא טהורה, ואחר ג"י בלאו הכי טהורה אף בפולטת לחוץ. וראה היטב ברש"י שלזה כוונתו.