למסיימי הש"ס בדף היומי,
אלה שזכו לסיים את לימוד הש"ס בדף היומי בוודאי יש להם שמחת לב שאיננה צריכה לדברי שבח או עידוד. עם זאת, במבט על עצם העניין של סיום הש"ס צריך גם להעריך בדרך שלמה את גודל ההישג. בלשון חכמים הרי זה כמי שעומד בפני הר עצום שמוטל עליו לעקור אותו ממקומו; כאשר בתחילת העבודה האדם מביט אל ההר העצום, במקרה הטוב ביותר הוא תוהה האם בכלל אפשר לעקור הר גדול כזה. אבל בכל יום ויום של לימוד עוקרים עוד סלע נוסף, עד שבסופו של דבר יכול אדם לעמוד ולומר לא רק שהוא כבש את ההר, אלא שבאמת עקר הר ממקומו. ובלשון אחרת: אדם יושב בסירה קטנה ומתכוון לחצות את הים הגדול, וכאשר הוא מגיע לצד האחר זו הרגשה אמיתית של כיבוש גדול.

אכן, השמחה, שהיא בעניינה זה שמחה של מצווה אמיתית, היא עניין גדול, אך עמו תמיד יש להוסיף ברכה נוספת: שלא להישאר באותו מקום רק מלאי נחת מן ההישג. יש תמיד לצרף פתיחה לסיום, לאזור כוח ולהוסיף אומץ כדי לעשות את הדבר בדרך שלמה יותר בפעם הבאה. ובעניין זה יש לזכור את מאמר הכתוב: "הישמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו" (שמות יט, יב), כי בלימוד יש לא רק עניין של הישג כמותי, שיכול להיגמר בתהליך אחד, אלא גם של הישג איכותי, שעשוי להיות שלם יותר וגדול יותר בכל פעם שמוסיפים ולומדים. ואף על פי שמנסים לחזור ולעבור אותו מעגל עצמו, המעגל הבא צריך שיהיה בגובה גדול יותר ובהישגים מעולים יותר.

עדין אבן ישראל