רש"י מסביר ששבישא הם הזמורות, ומביא ראיה מהתרגום על שריגים. לכאורה לשון חז,ל היא זמורות ולשון המקרא שריגים, אך פעמיים (לפחות?) מופיעים הזמורות גם במקרא, "ויכרתו משם זמורה" - במדבר י"ג, "וזמרת זר תזרענו" - ישעיה י"ז, וכמובן השורש ז-מ-ר "כרמך לא תזמר", מופיע פעמים רבות.
אלא שבפעמים שכתוב זמורה, אין התרגום שבישא, ולכן הביא רש"י דווקא את השריגים כראיה לפירושו, למרות שאין מילה זו מצויה בלשון חז"ל כלל.
מעניין שהרמב"ם שהלך בדרך כלל בעקבות לשון חז"ל, השתמש פעמים רבות בלשון שריגים (הלכות כלאיים פרק ו' הלכה י"א, הלכות מכירה פרק א' הלכה י"ד, ועוד פעמים רבות)