בס"ד

יסלח לי מי שמפריע לו שאני חוזר טיפה אחורה, אבל נתקלתי בכמה קשיים ואשמח לשתף בהם את הציבור, ואשמח אפילו יותר אם מישהו יאיר את עיני (אם אחד מהעניינים כבר דובר בעבר - לא בדקתי - אשמח אם תהיה הפניה לדיון הרלוונטי)

1. דף ה.
אמר ר"ל: כל העוסק בתורה ייסורין בדלין הימנו ומביא ראיה מאיוב ומשלי. א"ל ר' יוחנן: הא- אפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו (רש"י- שלומדים אותו כבר מספר שמות). כלומר- לא צריך להיות ת"ח גדול כדי לומר את זה, זה לא חידוש.

עקיצה כזו אינה יחידה. ר"י עוקץ את ר"ל בזו הלשון לפחות עוד פעמיים. ויש עוד מקומות שר"י מקניט את ר"ל על דבריו. (יסלח לי ר"י על הביטויים)

מדוע ר"י מקניט את ר"ל כך הרבה פעמים? ואם זו רגילות- מה הוא מתפלא ולמה הוא מתרגש כלכך בפעם שר"ל מאבד שליטה ו"מחזיר" לו (במחלוקת על הסכין בבבא מציעא), עד כדי כך שנגרם מזה מותו של ר"ל?

2. דף ה:
א"ר יוחנן: נגעים ובנים אינם ייסורים של אהבה. מקשה הגמרא: ובנים לא? והא א"ר יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר?

איך מדברי ר"י על בנו עולה המסקנה שבנים הם ייסורין של אהבה? אולי דווקא מתוך עומק הכאב של ר"י על עשרת בניו הוא אומר שבנים אינם ייסורין של אהבה?
(ההסברים הן של רש"י והן של תוס' מותירים קושי ולא הספיקו לי, לצערי)

3. דף ו.
רב ביבי בר אביי עבד הכי, חזא ואיתזק. בעו רבנן רחמי עליה ואיתסי.
מישהו יכול לתת הסבר מניח את הדעת מתי בעו רבנן רחמי ואיתסי ומתי בעו רחמי ונח נפשיה?

4. דף ז.
תניא ואל זועם בכל יום וכו'.

כל הקטע - בערך חצי עמוד - כולו, מילה במילה, מופיע גם בתחילת מסכת עבודה זרה.
מה ראו רב אשי ורבינא להביא אותו פעמיים?

5. באותו עמוד
לא תוכל לראות את פני, תניא משמיה דר' יהושע בן קרחה: א"ל הקב"ה כשרציתי לא רצית עכשיו כשאתה רוצה איני רוצה. ופליגא דר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן: בשכר שלש זכה לשלש...בשכר מהביט זכה לותמונת ה' יביט

למה הגמרא מוכרחת לומר שהם חולקים? ניתן לומר ש"ותמונת ה' יביט" זה דרגה אחרת מ"לא תוכל לראות את פני", ל"תמונה" זכה ול"פנים" לא זכה!

6. באותו עמוד
וא"ר יוחנן משום רבי יוסי: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי על תנאי - לא חזר בו וכו'
במקום אחר (אם אנ'לא טועה- גם בע"ז) נאמר עוד: "חוץ מזו, שנאמר: ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תיו על מצחות האנשים וגו' ואעפ"כ כתיב בתריה: וממקדשי תחלו"
למה לא הזכיר זאת כאן?

7. דף ז:
וא"ר יוחנן משום רשב"י: מנין שאין מרצין לאדם בשעת כעסו? שנא': פני ילכו והניחותי לך.

הרי ר' יוחנן אומר זאת לעיל, רק עמוד אחד קודם, ולא בשם רשב"י אלא בשם ר' יוסי, למה הוא אומר זאת שוב?
ועוד- לכאורה מקומו לא יכירנו, זה "תקוע" בין שני קטעים קשורים: בין אברהם הראשון שקראו לקב"ה 'אדון' לבין לאה הראשונה שהודתה את ה'!

8. בתוס' ד"ה לא היה אדם שקראו אדון:
וכן צ"ל וכו' ובמלחמת המלכים היה בן ע"ג שנים וכו'

לא ייתכן לומר שאברהם אבינו היה בן 73 במלחמת המלכים, שהרי כשיצא מחרן לארץ כנען נאמר "ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן", ומלחמת המלכים היתה ודאי מאוחרת לבואו לארץ, שהרי לוט כבר נפרד מעמו!

יישר כוח למי שהחזיק מעמד עד כה ויישר כוח נוסף למי שיש לו תשובות