הגמרא מסכמת שמהסיפא של הברייתא "כללו של דבר הכל הולך אחר החיתום" הרי שאכל תמרים והתחיל לברך ברכת המזון ולא מעין שלוש -יצא ידי חובה, כי גם אם היה ממשיך כפי טעותו לברך ברכת המזון, היה יוצא ידי חובה

והשאלה, הרי למדנו אותו דין בדיוק, שהמחזיק יין ופותח בשהכל יצא ידי חובה, שגם אם היה ממשיך לפי טעותו לברך שהכל היה יוצא ידי חובתו.

אז מדוע הגמרא הייתה צריכה לדייק זאת מהברייתא?
כי בשהכל מפורש במשנה שהוא פוטר הכל, ועל על ברכת הזן לא אמרנו שפוטרת תמרים בצורה מפורשת?