א''ר מני גדול הקורא ק''ש בעונתה יותר מהעוסק בתורה מדקתני הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה מכלל דקורא בעונתה עדיף:
ובתוס':
הכי קאמר יותר מהעוסק בתורה פעם אחרת שלא בשעת ק''ש.

2 שאלות:
1. בזמן ק"ש, אדם שכבר יצא י"ח ק"ש, יש עדיפות אם יחזור ויקרא פרשיות ק"ש על פני קריאת פרשיות אחרות שבתורה או כל לימוד אחר? מה הכוונה עונתה - זמנה או חיובה?

2. שלא בזמן ק"ש, האם יש עדיפות לקרוא פרשיות ק"ש יותר מכל פרשיות אחרות שבתורה? כי לכאורה הסיבה שק"ש עדיפה לא מפני שצריך להפסיק כי הגיע זמנה , כמו שהוכיחו תוס', אלא מפני מעלתה העצמית (אולי מפני עיקרי הדת שבה וכו'), וא"כ סיבה זו קיימת גם שלא בעונתה (לכאורה אם כן, הו"ל לר' מני לומר חידוש יותר גדול, שאפילו לא בעונתה גדול הקורא ק"ש יותר מעוסק בתורה).

הערה:
אמרי לך ב''ש א''כ נימא קרא בבקר ובערב:
אבל אי נימא קרא בבוקר ובערב לא הייתי יודע שאפשר בדיעבד לקרוא ק"ש דלילה אחרי עמה"ש (או של יום קודם הנץ החמה) .
דאין זה תלוי יותר בזמן שכיבה ולא אכפת לן אם עדיין בני אדם שוכבים שהרי מעמה"ש כבר מקרי בוקר ועבר זמן ק"ש דלילה.
ולכאורה דעת ב"ש שהקורא ק"ש של לילה אחרי עמוד השחר וכן של יום קודם הנץ החמה לא יוצא י"ח,
ואינם סוברים כרשב"י בדף ח: ("תניא ר''ש בן יוחי אומר פעמים שאדם קורא ק''ש שתי פעמים בלילה אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה" וכן באיכא דאמרי)