א. הזכירו של חול בשבת, גומרין כל אותה ברכה, עי' ראשונים פלוגתא גבי מוסף.

ב. אם יכול לחדש בה דבר. בתוס' רא"ש תמה; מי אינו יכול לחדש דבר או לפרנסה או לתלמודו. והוא נפלא למתבונן.

ג. בתוד"ה ספק. ישנו בעל תוס' בלתי ידוע ממקום אחר. הר"ר שמעון. אמנם בתורא"ש העתיק ר' שמעיה.

ד. הבדלו מתוך העדה הרעה הזו. הלא נפלא הדבר, וכי לא מצאה תורה היכן לרמוז דין ציבור בעשרה לכל דבר שבקדושה אלא במרגלים. וכפי הנראה אכן זו הנקודה של אתה נותן יד לפושעים וישראל אע"פ שחטא ישראל הוא. אפילו עדה רעה כזו שגרמו לעמ"י עיכוב מ' שנה במדבר על כל המשתמע מכך וכולי, ובכל זאת הם עדיין עשרה מישראל ויש להם דין ציבור שמביא השראת הקדושה נוראה. וידוע אימרה דומה על כך שהרמז שחתן וכלה מוחלין להם על כל עוונותיהם, הוא דוקא אצל מחלת בת ישמעאל המרשעת (כשחתנה הוא עשו).

ה. בתוד"ה עד. הביאו דמשמע דהיו אומרים גם במוסף יח ברכות. ועי' תורא"ש בעמ' א' דהיינו טעמא דמ"ד דגם במוסף אם התחיל בשל חול גומר אותה ברכה.

ו. נדה שפלטה שכבת זרע. ברש"י להלן כו כתב שפלטה מה ששימשה קודם נדותה, והיינו כדי שלא לאוקים במשמשת בנדותה ח"ו. ולכאורה א"כ היינו משמשת וראתה נדה. אבל האמת דהכוונה ששימשה וזה עצמו מחייב טבילה אף אם לא פלטה, וטבלה כבר לשימושה ואז פלטה ונתחייבה שוב טבילה על הפליטה ואדהכי, וקדם שפלטה, ראתה נדה, וכעת אם תטבול לפליטתה לא תיטהר בכך מנדותה ודוק. וזהו נדה שפלטה. אבל משמשת וראתה הכוונה שקודם שטבלה לשימושה עצמו כבר ראתה, וא"כ זה נידון אחר לגמרי.