הגמ' מביאה את המקרה הבא:

"וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל לבכות אמרו לו תלמידיו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון אעפ''כ הייתי בוכה ועכשיו שמוליכים אותי לפני ממ''ה הקב''ה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה"

וכי ר"י לא יודע איפה מוליכים אותו?

אלא מסביר האר"י הקדוש שחשש ר"י אולי לא מילא את תפקידו כראוי בעולם הזה.

בדומה לכך שמעשתי לפני כ - 13 שנה מפי הרב משה ביטון שליט"א שיחה על ראש השנה, הרב תיאר כי ישנם 2 ימי ראש השנה שבהם יש 2 משפטים שונים

המשפט הראשון הינו איזה דרך בחרת לעצמך - לדוגמא האם בחרת לשבת על התורה (אברך) או בחרת לעבוד וללמוד (להיות בעל בית).

המשפט השני הינו איך ביצעת את הבחירה שלך כלומר
אם בחרת להיות אברך - האם אתה באמת משקיע את כל כולך בתורה הוא רק מעביר את הזמן "מחתים כרטיס בכולל" כנ"ל לגבי בעל הבית האם אתה קובע עיתים לתורה או רק רץ אחרי הפרנסה כל היום.

יוצא שר"י במשפט הראשון בחר את בחירתו כראוי אבל מה לגבי המשפט השני האם הוא מילא את חובתו כראוי - ועל זה הוא בכה.

בסוף הגמ' מביאה שחזיקיהו המלך בא ללוות אותו - יוצא כי גם את המשפט השני הוא עבר בהצלחה...