א. אל תיקרי אל ה' אלא על ה'. יש לעיין בספר אל תיקרי של היעב"ץ. וכאן נראה שסמכו על דברי ר' ינאי בסמוך על קרא ודי זהב. ודוק. ורצו לדרוש את כל הפרשה מתחילתה על זו הדרך.

ב. והושיבו על פתח של זונות. לכאורה אין המשל דומה לנמשל, אה"נ הקב"ה בבחינת הרחיצו וסכו וכו' לבנו אבל לא הושיבו. התשובה המצערת היא שכל העולם הזה בדרך כלל הוא ראוי לתואר המתועב הזה של פתח ש"ז, וברגע שיש האכילו וכו' ממילא מתקיים כבר גם הסיפא.

ג. שמסר עצמו למיתה. ידוע דברי בעל הטורים שלכן לא נזכר שמו של משה בפרשת תצוה. והעולם אומרים שבגלל אמירתו הוחלט בפרשת כי תשא למוחקו מפרשה אחת מן הפרשיות הבאות, אבל זה נדחה ונדחה עד הפרשה האחרונה לפני כי תשא...

ד. אשר אמרת מיבעיא ליה. לכ' קושיא זו היא רק על דרך הדרוש, אבל בפשוטו אתי שפיר ותדבר אליהם; ארבה (לא תרבה) וכו' אשר אמרתי (כך דיברת). וכן בסמוך יכולת הוא שם דבר ולא קשה מידי בפשוטו.

ה. החייתני בדבריך. יש שהבינו החייתני, נתת לי חיים ממש כפשוטו, וראה רבינו נסים איך זה קשה לשמוע וראה כל פירושו עד שמסיים; וזה הוא צד התירוץ של זה הדבר והיה נעלם מאד וסייעני הקב"ה לגלותו ולפרשו ולא ראיתי אדם שקדמני לזה הפירוש.

ו. סימן מעשים צדקה וכו'. קצ"ב בסימן זה, דמתחילה מונה מג' המימרות הראשונות את הקטן שבהם, מעשים מן התפילה, צדקה מהתענית וקרבן מהתפילה. ושוב מנה כהן וכוונתו למימרא הרביעית של ריו"ח שנשתרבבה על כהן שהרג. וב' הסימנים האחרונים מנעל ברזל הם על שתי מימרות הבאות של ר' אלעזר ננעלו שערי תפילה וחומת ברזל. אבל מה שהזכיר אחרי כהן, תענית, זה נראה לא במקומו כלל, שזה חלק מהמימרא השניה שכבר נתן בה סימן צדקה. ויל"פ ואכמ"ל.