"יתיב רבי ירמיה קמיה דרבי זירא, ויתיב וקאמר: עתיד הקדוש ברוך הוא להוציא נחל מבית קדשי הקדשים ועליו כל מיני מגדים, שנאמר (יחזקאל מז, יב) וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל עֵץ מַאֲכָל לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים והיו וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה.
אמר ליה ההוא סבא: יישר. וכן אמר רבי יוחנן: (יישר)".

צריך להבין מה מצאו בדרשה זו, לשבחה כל כך, יותר מכל שאר הדרשות הרבות.

אלא שקיים קשר נוסף בין דרשה זו לסוגיה דלעיל.
"אפיקורוס כגון מאן? - אמר רב יוסף: כגון הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן? לדידהו קרו, לדידהו תנו".
"רב פפא אמר: כגון דאמר הני רבנן".
- ה'בני"שים' הרחפנים הללו, הספונים במגדל השן של בית המדרש, המנותקים מהוויות העולם, ואינם תורמים דבר.
כביכול.

ואומר רבי ירמיה, שגם קדש הקדשים הסגור ומסוגר, סמל התורה, אשר בו הלוחות וספר התורה שכתב משה. יבא יום, ויצא ממנו נחל ועליו כל מיני מגדים, והכל יכירו את מתיקות המעלה הגדולה היוצאת מפנימיות סתר התורה לעולם כולו.