שאלה זו באה באיחור לעומת הדף היומי אך לקראת יום הכיפורים הבעל"ט
בברכות יא,ב מובאת המשנה ממסכת תמיד לפיה הממונה במקדש היה מורה לכהני הבקר לוותר על ברכה אחת משתי הברכות שלפני קריאת שמע ולאומרה מאוחר יותר, ומשמע כדי להגיע להנץ החמה בדיוק כך שיסמכו גאולה לתפילה, ומשמע שאילולא כן, כלומר אילו אמרו את שתי הברכות היו מאחרים בזה.
לעומת סדר הפעולות היומיומי המתואר במסכת תמיד, במסכת יומא נקבע שברגלים וביום הכיפורים היו מקדימים את תרומת הדשן לשעה מוקדמת מאד בלילה, בחצות או אף בסוף האשמורה הראשונה. יוצא שבימים אלו נותר זמן רב עד הנץ החמה ולכאורה ניתן היה לומר את שתי הברכות בשחרית כסדרן בגבולים. אולם אין לכך שום אזכור במשנת תמיד, ולכאורה סדר היום היה שתמיד אומרים רק ברכה אחת.
אבקש אפוא התיחסות המלומדים במשתתפי הפורום להבהיר לי כמה שאלות :
א. האם סדר היום הנזכר במסכת תמיד מחייב תמיד או שהוא מייצג רק אפשרות שכיחה התלויה בזמן הנותר ובהערכתו של הממונה.
ב. האם מהירות התפילה היא דבר קבוע ? בימינו יש פער של מספר דקות במשך תפילת העוברים לפני התיבה בשחרית. לא ראיתי שמישהו בכלל מנסה לדייק על השניה או הדקה להנץ החמה, אעפ"י ששמעתי על מניינים כאלו. מה המעלה שבעניין, מדוע רוב העם אינם מדייקים בזה ? הרי משך אמירת ברכת יוצר אור לאדם ממוצע אינו יותר מכדקה ?
ג. מה עשו הבאים בשערי העזרה ומה הכהנים בשלשת הרגלים וביום הכיפורים מעת הרמת הדשן עד פתיחת שערי ההיכל, הרי קיים פער זמן גדול ביניהם שרובו לילה ואין זה אפילו זמן תפילת השחר, מה היה להם לעשות או לראות שם מעבודת המקדש , או שמא הם באו להתפלל תפילות אישיות ולומר תהילים וכדו' ?
אשמח לקרוא גם כל מידע מרחיב בסוגיות אלו.