נשאלתי בשבת, איך חכמים יכולים לתקן ברכות שאינן מהתורה, והרי הגמרא אומרת שכל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא?

וחשבתי להסביר שאכן אמנם חכמים יכולים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה וכאמור ביבמות צ:, אלא שאכתי תיקשי והרי אמירת ברכה והוצאת ש"ש היא בקום ועשה?

והיה נראה לי לומר שכיון שר"ת ועוד ראשונים סוברים שהאיסור של ברכה שאינה צריכה הוא איסור מדרבנן וסמכוהו על איסור שבועת שוא מהתורה, א"כ רבנן יכולים לתקן ברכות שכן האיסור שקבעו בטל במקום שרבנן התירו זאת.

אלא שלשיטת הרמב"ם האיסור הוא מן התורה (הל' ברכות א, ט"ו), וא"כ כיצד עקרו חכמים דבר מן התורה בקום ועשה?

אודה למי שיאיר עיני.