נג.

א. נר של גויים. בתחילת הסוגיא נקטו הטעם משום דלא שבת ואחר כך הביאו ברייתא (לעיל בסוף עמ' ב') משום ע"ז, ונזכר שם גם נר, ונפ"מ לדינא, ויל"ע.
ועצם הדין צ"ב דאם השתתמשו לחולה וחיה אינו סתירה לנר ששבת, אבל אם הגוי עשה מלאכה, כיון שלישראל היא אסורה הוי לא שבת (לפחות לפי ההו"א ואולי גם למסקנה). ויל"ע הביאור בזה.

ב. תנ"ה עששית וכו'. צ"ב למה מתוך מה שאמרנו מביאים ראיה מברייתא זו. ואפשר דס"ד דבעינן דוקא נר היוצא מהאבנים במוצ"ש היות שעיקר הענין הוא לזכר האור שנברא במוצ"ש, והברייתא הנ"ל דקאמרה על אור ששבת, קמ"ל דלא איכפת לן שדלק מע"ש, ואהא מייתי שפיר דתניא נמי הכי להדיא.
וקצת בענייני דיומא לקראת יוהכ"פ המתקרב. שנהגו לברך דוקא על נר ששבת משום דבמוצאי יוכ"פ לא נברא האש, וכל עניינו שם רק להיכירא דעד השתא היה אסור במלאכה, וה"ה על נר שהודלק מנר ששבת, עי' בפוסקים בזה. ויש שנהגו לא להדליק מהנר נשמה (או מסיבות הלכתיות של איסורי הנאה מדבר המוקדש לכבוד המת או משום ענייני נשמות), ויש שאף לא מדליקים מנר החיים (נר הבריא) אלא מקדישים נר מיוחד לשמש לצורך נר ששבת.

ג. גדול מוכחא מילתא דודאי נכרי הוא. עי' תורא"ש דבזה אסור אף בעיר שרובה ישראל.
ד. הא לבסוף. יל"ע נר שהודלק לא לאורה ובאמצע התחילו להשתמש בו לאורה האם כשר. ולכאורה יש להביא ראיה מכבשן ותנור דכשר בסופו. אמנם בשני המקומות משמע ברש"י דטרח לפרש שמוסיפים בהדלקה, ויל"ע.
אגב. מה שפירש"י לגבי כבשן דבתחילה אין מברכין, הוא כר"ח ודלא כרב האי שפי' להיפך, ראה בתורא"ש.

ה. הא והא דאיכא אדם חשוב. עי' הגר"א שלפי הר"ח המובא בתוס' צריך לגרוס דליכא. ואמנם קדמו בזה המהרש"א, וקדמם להדיא התורא"ש.

ו. הביאו אור כל אחד מברך לעצמו מפני ביטול בית המדרש. אני נזכר בעובדה (שאין ללמוד ממנה לגבי אופן קיום המצוה, אלא רק את החלק של ייקור הזמן) שראיתי בצעירותי את מרן הגר"ח שמואלביץ מדליק נר חנוכה, והיה ניתן לראותו דרך החלון לומד עם החברותא שתי דקות לפני הזמן. הרבנית העמידה את בית החנוכיה (כנראה היא טרחה בהכנת השמן כו') ונכנסה להגיד לו שהגיע הזמן. הוא הביט בשעון ואמר לה יש עוד דקה... בדיוק ברגע הנכון הוא קם ויצא, הרבנית עמדה עם נר דולק (!) הוא נטל ממנה ובירך במהירות את שתי הברכות הדליק נר אחד ומסר לה להמשיך, וכהרף עין הוא צלל עם החברותא לעומק הסוגיא!

ז. כל שמוציאין לפניו ביום ובלילה אין מברכין. קצ"ב סו"ס כשמוציאין בלילה הרי נהנים לאורו ג"כ ומדוע לא יברכו עליו.

ח. בערבי שבתות בטבריה. מענין שבטבריא הכניסו שבת מוקדם ודוקא אז היו מגמרים ובציפורי הוציאו שבת מאוחר ובכל זאת אז היו מגמרים. (ועי' תורא"ש פירוש נחמד במימרא זו).