נח.
א. חרש וזרע וכו'. היינו ממש יא מלאכות הפת שנמנו בלט מלאכות שבת. אבל במלאכות הבגד השמיט כמה מלאכות, ויש ליישב.
ב. אין אוכלוסא בבבל. יש לעיין אי מציאות קאמר דקים להו לחז"ל שלעולם לא יתקבצו שם ס' ריבוא מישראל, או דינא דקאמר דאין חשיבות אוכלוסא אלא בהיותם על אדמתם. – ומה שאמרו זה ישי. קצת צ"ב דהא מפורש להדיא בקרא על ישי.
ג. שחלק מחכמתו וכו'. המהר"ל בס' נתיבות עולם (נתיב התורה) עמד על כך דבשלמא לחכמי ישראל יראיו ולחכמי או"ה בשר ודם ניחא, אבל מדוע החילוק בין חלק לנתן. ומביא שם את חז"ל משל למלך שבא בנו מבית הספר וביקש לאכול, אמר האב יש על השולחן, אמר הבן איני אוכל אלא מהחתיכה שבתוך פיך, נטל האב וחלק לו מהחתיכה שבפיו, וזהו מפיו דעת ותבונה. ומבאר המהר"ל שעומק הענין הוא שחכמת האומות היא חכמת הטבע, והיא כבר נמצאת בטבע וכל הרוצה לעמוד על סודה מעיין בטבע ומשם הוא למד, וזה כמו אוכל המונח על השולחן, שאינו אלא נתינה, אבל תורה אינה מונחת בטבע אלא בכל שעה שאדם לומד כביכול באותה שעה הקב"ה מלמד אותו, ולכן אומרים נותן התורה ולא נתן, וזהו חלק. והבן. (וצ"ל דכעין זה גם כבוד מלכי ישראל הוא נאצל מכבודו יתברך באופן שונה במהותו מכבוד מלכי עכו"ם).
ד. שאם יזכה יבחין. לכאורה זה נתינת טעם רק על מלכי גויים, אבל על מלכי ישראל יש ענין מצד עצמו שיש בזה כבוד שמים וכבוד ישראל. ודוחק שעניינו ג"כ לראות ההבדל בין כבוד מלכים בעוה"ז לכבוד המשיח בעוה"ב.
ה. חברוהי כחלינהו לעיניה. ייתכן שאין הכוונה חביריו של אותו צדוקי, אלא האומה הנקראת חברי ששלטה בבבל.
ו. איתעביד לי ניסא בהאי קרא. החלק הראשון של הנס אירע עוד לפני שאמר האי קרא. אבל כוונתו שבגלל אמירתו להאי קרא שהוצרך לפרש להם דרחמי דינא ולכן קיבל קולפא לידו עם רשות לדון, לכן יכול היה להרוג מיד את אותו בועל ארמית.
ובעצם הקישור לגדולה וכו' צ"ב כמה דברים, היכן ראה במקרא דוירא ישראל ענין גבורה. ובאמת להלן דריש לה באופן אחר. ואפשר דזה רק התוכן של הענין. אבל הוד בנחלי ארנון צ"ב.
ז. (נח:) בתי ישראל בישובן, כגון בישוב בית שני. רש"י. וכוונתו דזה שייך רק על מקום שנחרב ושב ונבנה, כמו אלמנה שנחרב ביתה בפטירת בעלה וזכתה לשקם את עצמה.
בפוסקים הביאו מרש"י דהוא רק בבתי עשירי ישראל, והמנהג כהרי"ף לברך רק על בתי כנסיות. ועי"ש אי גם בחו"ל ובזמן הזה. ופלוגתת רש"י והרי"ף היא גם לגבי בתי עכו"ם.
ולגבי נוסח הברכה יצויין שהוא לישנא דקרא והוא סיפיה דקרא של בית גאים יסח ה'.